Page 134 - GK-10
P. 134

‫‪ 132‬ר־עקירבלדנ ברימ‬

‫והוא נמצא בדפים ‪ .128–85‬השוואת חילופי גרסאות לכתב יד זה נעשתה על פי שני‬
‫כתבי יד אחרים‪ :‬האחד‪ ,‬כתב יד מן המאות החמש עשרה – השש עשרה מספריית‬
‫אוקספורד‪ ,‬בודלי‪ ,‬שמספרו ‪( 2483‬שם‪ ,‬סרט ‪ ;)22195‬והאחר‪ ,‬כתב יד מן המאה השבע‬
‫עשרה מספריית קיימברידג'‪ ,‬טרטיני קולג'‪ ,‬שמספרו ‪( 37‬שם‪ ,‬סרט ‪ .)12139‬בהערות‬

                  ‫השוליים העוסקות בחילופי גרסאות הפניתי לכתב היד המתאים‪9.‬‬
‫סימני ההדרה‪ :‬להלן הסימנים שבהם השתמשתי בטקסט הערבי ובתרגום העברי‪:‬‬
‫סוגריים עגולים ( ) – הפניות למראי מקום המשולבים בתרגום העברי או תרגום‬

                                       ‫מילולי שלצדו באה גרסת תרגום חלופית‪.‬‬
‫סוגריים מרובעים [ ] – בטקסט הערבי‪ :‬שחזורים למילים החסרות בכתב היד‬
‫והושלמו על פי כתבי יד אחרים (הפניתי אליהם בהערות השוליים); בתרגום העברי‪:‬‬

       ‫הבהרה או גרסה חלופית לתרגום מילולי (שהובא קודם לכן בסוגריים עגולים)‪.‬‬

                            ‫ב‪ .‬סוגי מראות הנבואה‬

‫בהקדמתו של יפת בן עלי לספר הושע הוא דן במאפייני הספרות הנבואית ומחלק את‬
‫הנבואה לשלושה סוגים‪ ,‬בהתאם למילה הראשונה בדברי הנבואה‪' :‬דבר' – נבואות‬
‫בעלות דגש ויזואלי ‪' ,‬חזון' – נבואות המציגות מראה סמלי‪ ,‬ו'משא' – נבואות בעלות‬
‫דגש סיפורי‪-‬אלגורי‪ 10.‬בפירושו להושע יב‪ ,‬יא‪ ,‬יפת בן עלי מציג דוגמאות מספרי הנביאים‬
‫עמוס וירמיהו לנבואה מסוג 'חזון'‪' :‬ואילו אמרו‪" :‬ואנכי חזון הרבתי" (הושע יב‪ ,‬יא) הוא‬
‫כמו‪" :‬מקל שקד" (ירמיהו א‪ ,‬יא)‪" ,‬סיר נפוח" (שם‪ ,‬יג)‪" ,‬שני דודאי תאנים" (שם כד‪ ,‬א)‪,‬‬

                     ‫"והנה יוצר ֹג ַבי" (עמוס ז‪ ,‬א)‪ְ " ,‬ו ִהּ ֵנה ֹק ֵרא ָל ִרב ָּב ֵאׁש" (שם‪ ,‬ד)'‪11.‬‬
‫בפירושו לירמיהו א‪ ,‬יא–יב‪ַ ' :‬ו ְי ִהי ְד ַבר ה' ֵא ַלי ֵלא ֹמר ָמה ַאָּתה ֹר ֶאה ירמיהו‪ָ ,‬ו ֹא ַמר‬
‫ַמֵּקל ָׁש ֵקד ֲא ִני ֹר ֶאה‪ַ .‬וֹּיא ֶמר ה' ֵא ַלי ֵהי ַט ְבָּת ִל ְרא ֹות ִּכי ׁ ֹש ֵקד ֲא ִני ַעל ְּד ָב ִרי ַל ֲעׂ ֹשת ֹו'‪ ,‬מבחין‬
‫יפת בן עלי בין שני סוגי משנה של מראות נבואה‪ .‬לכל אחד משני הסוגים יש מאפיינים‬
‫משלו‪ ,‬המרמזים אם הנבואה תתגשם לימים אם לאו‪ .‬על פי הבחנה זו‪ ,‬כבר בראותו את‬
‫המראה‪ ,‬הנביא יודע אם יוכל לבקש מה' לחוס על עמו ואם תחינתו תיענה אם לאו‪.‬‬
‫הסימן שעליו מתבסס יפת בציינו את ההבדלים בין שני סוגי הנבואה הוא פנייתו של ה'‬

‫‪ 	9‬לסקירת כתבי יד נוספים של פירוש יפת לספר עמוס‪ ,‬ראה‪ :‬נדלר‪-‬עקירב (לעיל‪ ,‬הערת פתיחה)‪ ,‬עמ'‬
                                                                                   ‫‪.182–179‬‬

‫‪ 	10‬פוליאק ושלוסברג (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)6‬עמ' ‪ .46‬לדיון בתפיסה הנבואית כסוגה ספרותית בעלת סוגי משנה‪,‬‬
                                                                        ‫ראה‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.48–46‬‬

                                                        ‫‪ 1	 1‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,457‬והמקור הערבי בעמ' ‪.235‬‬
   129   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139