Page 78 - המהפכה הימית
P. 78

‫‪ | 76‬פרק שני‬

‫בשם 'קבוצת העגלונים העברים בנמל יפו'‪ ,‬ובראשה עמדו פיניה רודניצקי‬
‫(פנחס אשד) ובנימין אפרתי‪ 85.‬הייתה זו קבוצה של עגלונים יהודים עצמאיים‬
‫שנכנסה בהדרגה למערכת הכוחות שפעלו בנמל; במשך הזמן הפכה הקבוצה‬
‫לאגודה ולקואופרטיב — 'הנמל'‪ ,‬שקם ב־‪ .1928‬עם הקמת הקואופרטיב בוטלה‬
‫הבעלות האישית של העגלון על רכבו ובהמותיו‪ ,‬והם נעשו רכוש הקואופרטיב‬
‫(בדומה לתחנת מוניות בימינו)‪ .‬הוקמה גם שכונה מיוחדת להם‪' ,‬שכונת‬
‫עגלונים'‪ ,‬לימים שכונת הרכבת‪ .‬בינתיים קם בנמל קואופרטיב עגלונים נוסף‪,‬‬
‫'החוף'‪ ,‬ומאוחר יותר הוקמו כמה קואופרטיבים נוספים הקשורים בהובלת‬
‫מטענים לנמל יפו ולאחר מכן גם לנמל תל אביב‪ .‬בעקבות הגידול בתנועת‬
‫המטענים‪ ,‬בעיקר בתקופת 'הפרוספריטי' — הצמיחה — במחצית הראשונה של‬
‫שנות השלושים‪ ,‬החלו הקואופרטיבים לרכוש משאיות והפכו לקואופרטיבים‬
‫מעורבים‪ ,‬המחזיקים עגלות ומשאיות להובלת מטענים‪ .‬המשאיות אפשרו‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬להוביל את הפרי מהפרדסים המרוחקים של המושבות ראשון לציון או‬
‫רחובות היישר לנמל בלא צורך להיזקק ללוחות הזמנים הקשיחים של הרכבת‬
‫ולמעברים הכרחיים של התיבות מן הקרונות לעגלות‪ .‬תהליך המיכון בשינוע‬
‫הסחורות ביבשה היה בלתי נמנע — במהלך שנות העשרים ההובלה על גבי‬
‫גמלים כמעט ונעלמה‪ ,‬ועד סוף תקופת המנדט נדחקו אף העגלות לתפקידים‬

      ‫שוליים ונעלמו כמעט לחלוטין מנוף הנמל ואת מקומן תפסו המשאיות‪86.‬‬

‫‪ 	85‬רוקח‪ ,‬פרדסים מספרים‪ ,‬עמ' ‪ ;29-28‬בנימין אפרתי נולד בשנת ‪ 1895‬בליפסק שבפולין‬
‫ועלה ארצה בשנת ‪ .1920‬תחילה עבד בעמק יזרעאל‪ ,‬ומפאת מחלת הקדחת התיישב‬
‫בתל אביב בשנת ‪ 1921‬והחל לעבוד בנמל יפו כסבל‪ .‬היה בין מייסדי הקואופרטיב‬
‫להובלה 'הנמל'‪ .‬בזיכרונותיו כתב שכאשר פרצו המאורעות וספני יפו הערבים השביתו‬
‫את הנמל‪ ,‬הוא יזם אספה של כל היהודים שעבדו בנמל‪ ,‬עמילי מכס‪ ,‬פקידים וסבלים‪,‬‬
‫והוחלט שלא לחזור לנמל יפו‪ .‬ראו‪ :‬ב' אפרתי‪ ,‬דור הולך ודור בא‪ ,‬תל אביב‪[ :‬חמ"ד]‪,‬‬

                                                                         ‫‪ ,1979‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪ 8	 6‬קואופרטיב 'הנמל' המשיך לגדול גם לאחר סגירת נמל יפו ליהודים‪ ,‬ובשנת ‪ 1938‬הוא‬
‫מנה ‪ 44‬חברים ושבעה שכירים‪ .‬קואופרטיב 'החוף' מנה ‪ 15‬חברים ושלושה שכירים‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ ,1939‬עם פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הצטמצמה ההובלה האזרחית לנמל‬
‫יפו‪ ,‬ועם הצטרפותה של איטליה לגרמניה‪ ,‬באביב ‪ ,1940‬היא הופסקה כליל‪ .‬באמצע‬
‫‪ ,1945‬עם תום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬התאחדו כל הקואופרטיבים להובלה ויצרו את‬
‫הקואופרטיב הגדול להובלת משאות לנמלי יפו ותל אביב — קואופרטיב 'שלב'‪ .‬עם‬
‫הקמתו נמכרו העגלות האחרונות שהיו בנמל‪ .‬ראו‪ :‬מ' אסף‪ ,‬היחסים בין ערבים ויהודים‬
‫בארץ־ישראל ‪ ,1948-1860‬תל אביב‪ :‬תרבות וחינוך‪ ,1970 ,‬עמ' ‪ ;383‬ש' אביצור‪,‬‬
‫'הרכבת מיפו לירושלים'‪ ,‬קרדום ‪ ,)1981( 15‬עמ' ‪ ;41-40‬ש' אביצור‪'' ,‬הטריזינה' של‬
‫יפו'‪ ,‬עתמול ‪ ,)1986( 66‬עמ' ‪ .11-10‬אביצור‪ ,‬נמל יפו‪ ,‬עמ' ‪ .142-141‬על הקשרים‬
‫שנוצרו בין אגודת 'פרדס' לבין בעלי משאיות להובלת הפרי לנמל יפו‪ ,‬ראו‪ :‬קינן‪ ,‬במבט‬

                                                                  ‫לאחור‪ ,‬עמ' ‪.19-17‬‬
   73   74   75   76   77   78   79   80   81   82   83