Page 37 - ginzei qedem 8
P. 37
צדק אלוהי אל מול פשט הכתוב בפרשנות הקראית הקדומה 37
המוקעים בידי הגבעונים ,שיפת דן בו במסגרת פסוקנו ,ראה יפת סיפור של גאולת דם,
כפי שמעיד פירושו לסיפור25.
אחתום את הדיון על הכתוב 'לא יומתו אבות על בנים׳ בשאלה שהטרידה פרשנים
קראים :מהו הצורך בציווי מפורש בעניין זה? בהשפעת המעתזלה ,חילקו הקראים
והרבניים כאחד את המצוות למצוות שכליות ולמצוות שמעיות .המצוות השכליות
מובנות מאליהן ,וכל בר דעת יכול להשיג אותן באמצעות תבונתו .המצוות השמעיות
נסתרות מבינתו של אדם ,ולכן מסרם האל לבני אדם בידי נביאיו .כזכור ,חז״ל ראו
באיסור על עדות של קרובים ,שלמדו מן הצלע הראשון של פסוקנו ,׳גזרת מלך׳ 26,דהיינו
מצווה שאינה ניתנת להסבר הגיוני .לדעת יפת ,המצווה בפסוקנו המטילה את העונש על
מבצע הפשע בדיני נפשות היא כה הגיונית עד שהייתה צריכה להיכלל במסגרת המצוות
השכליות .יפת מביא שני טעמים כדי להסביר מדוע טרח האל למוסרה לנו כמצווה שמעית
באמצעות הנביא .האחד ,להוכיח שאין סתירה בין המצוות השמעיות למצוות השכליות:
׳דברים אלו מתחייבים מהשכל הבריא ,אך נמסרו כמצווה שמעית בשל שתי סיבות.
האחת -כדי שנדע שאין בספרנו מה שסותר את התבונה׳ 27.האחר ,להבליט את השוני
שבין עם ישראל לעמים הפגנים ,שמנהג זה רווח אצלם :׳והסיבה השנייה מכיוון שכך נהגו
הגויים ,ורבים מהם הרגו את האב במקום הבן ,ושאר הקרובים קרבת דם ,והבנים אחד
עם זולתו ובמקום זולתו ,והמצווה השמעית גינתה זאת ,כפי שמגנה זאת השכל הבריא׳28.
אלי אלחרב פליס ד׳לך במנכר ופי גיר ד׳לך אלד׳י לא יג׳רי מג׳רי אלאקתצאץ מן ג׳הה אלחטא לקו׳ ״איש
בחטאו יומתו״׳)ראה נספח(.
25ראה להלן ,הערות .43-42
26ראה לעיל ,הערה .14
27יפת ,פירוש לדברים כד ,טז)לעיל ,הערה ,(17דף 244א :׳הד׳א אלקול תקתצ׳י בה אלעקל אלסאלמה וקד
ורד בה אלסמע למענאיין אלואחד ליערף אן ליס פי כתאבנא מא ינאקץ׳ מא פי אלעקל׳)ראה נספח(.
28שם ,דף 244א :׳ואלב׳ מן ג׳הה מא תסתעמל אלגוים הד׳א פאנהם כת׳יר ממא יקתלו אלאב בדל אלאבן
וסאיר אלקראבה ואלבנו מע בעץ׳ בדל בעץ׳ פאנכר אלסמע הדא כמא ינסרה אלעקל אלסאלם׳)ראה
נספח( .גם הרמב״ם הסביר מצוות רבות כניסיון להילחם בעולם הפגני שמסביב .ראה :ש׳ סטרומזה,
׳צבאים של חראן והצבאים אצל הרמב״ם :על התפתחות הדת לפי הרמב״ם׳ ,ספונות ,כד)תשנ״ט( ,עמ׳
.295- 277כך מסביר הרמב״ם איסור אכילת גדי בחלב אמו במורה נבוכים ג ,מח)מהדורת מ׳ שורץ ,תל
אביב תשס״ג( ,עמ׳ .634
