Page 58 - ginzei qedem 8
P. 58
58יורם ארדר
מידה היה גם העם אשם .הוא קיבל את עונשו בדין ,שהרי ידע על הברית עם הגבעונים
ולא יצא נגד הפרתה 120.לדברי יפת ,לא נהג דוד במשוא פנים כשהציל את חיי מפיבשת,
שכן צאצא זה לבית שאול לא השתתף בהרג הגבעונים .להוכחת טענה זו הוא פירש את
המילה ׳ויחמול׳)שמואל ב׳ כא ,ז( שלא כפשוטה 121.יפת גם השתדל להמעיט בחטא הלנת
המת העולה מפרשת קבורתם של המוקעים .היות שלא נתלו ,הם לא היו חייבים בקבורה
מיידית122.
מדרש חז״ל לסיפור ההוקעה קרוב יותר לפשט הכתוב ,כי הוא אינו מתחמק מן הניגוד
שבין סיפור המעשה למצוות .אכן ,בהוקעת צאצאי שאול לא נשמרה המצווה שלא יומתו
בנים על אבות 123.גם לעברה של איסור הלנת המת אין חז״ל מתכחשים ,ומסבירים שרבים
נספחו לעם ישראל בשל עברה זו 124.חז״ל גם לא הכחישו את חמלת דויד למפיבשת125.
בכל הנושאים העקרוניים שהוצגו לעיל היה פירושו של סעדיה גאון קרוב לקראים ,ולא
לחז״ל ,שכן אימץ אף הוא את הערכים המעתזליים .המוקעים נענשו בדין ,מפיבשת לא
זכה למשוא פנים ,המוקעים לא נתלו ,ומכאן שלא היו חייבים להיקבר ביום הוקעתם .על
כל פנים ,הוא פטר את דויד מאשמת הלנת המת126.
מה רב המרחק בין הפרשנות הקראית לסיפור ההוקעה לפרשנותם למצוות ׳איש
בחטאו יומתו׳ שהעסיקה אותנו כאן .כמנהגם בפירוש המצוות ,היו הקראים קרובים
לפשט הכתוב .השוואת פירושיהם של חכמי הקראים לדברים כד ,טז למדרש חז״ל לפסוק
זה מעידה על כך .חז״ל גרסו שהפסוק מורה על איסור עדות קרובים בין בדיני ממון
בין בדיני נפשות .הקראים פירשו את הפסוק כפשוטו .לדידם ,עניינו בדיני נפשות בלבד,
כפי שמעיד הסיפור על אלמנת בעל החוב שפנתה לאלישע הנביא .המצווה נראתה כה
הגיונית עד ששאלו מדוע היא מצווה שמעית ולא שכלית .בכתוב ׳איש בחטאו יומתו׳
ראו תועלת רבה ,שכן מילים אלה מבהירות את המצווה כולה .לעומת זאת ,פרשנותם
הלא פשטית של חז״ל למצווה הביאה אותם לטענה שיש לקיימה בשל ׳גזרת הכתוב׳.
בדיונו במצווה שבדברים כד ,טז ,לא התייחס קרקסאני אך ורק לסיפור המוקעים,
לעיל ,העוה .46 120
לעיל ,העוה .72יפת מודה שניתן לפוש ׳ויחמול׳ כפשוטו .ואה לעיל ,הערות .74-73על התחבטותו של 121
קוקסאני בסוגיה ואה לעיל ,הערות .78-75 122
לעיל ,העוה .113 123
124
לעיל ,הערות .82-81 125
לעיל ,הערות .84-83 126
לעיל ,הערות .88-87
לעיל ,הערות .111-89