Page 76 - ginzei qedem 8
P. 76
76אורי ארליך ואבי שמידמן
׳על המזון׳ .הנוסח ׳אברך לבורא המזון׳ מתאים לדברי ר׳ יוחנן מכיוון שהברכה כבר איננה
מוסבת על המזון ,אך ברובד הלשוני ,הקשר לנוסח הארץ ישראלי גלוי לעין.י4
) (5׳ומטובו חיינו׳ :כך הלשון העיקרית 4214,מלבד שלושה קטעים שנרשם בהם :׳ובטובו
חיינו׳ 43.הלשון הרווחת ׳ומטובו׳ ראויה לציון ,שכן היא עומדת בניגוד לדברי הבבלי
)ברכות נ ע״א( :׳רבי אומר ״ובטובו״ הרי זה תלמיד חכם ,״ומטובו״ הרי זה בור׳ .ייחוס
הדברים לרבי עולה גם מכ״י מינכן ,אך בכ״י פריס ובכ״י אוקספורד מיוחסים הדברים לר׳
אבא ,הוא רב 44,וקשה להכריע אם תיקון הנוסח מקורו בארץ ישראל או בבבל .בין כך ובין
כך תיקון הנוסח לא התקבל באופן נרחב בנוסח הזימון הארץ ישראלי הקדום ,ולעומת
זאת פשט המנהג בבבל כמעט באופן מלא .בסידורי הגאונים וברוב המוחלט של קטעי
ברכת המזון הבבליים שבפנינו רשום ׳ובטובו׳45.
מתברר אפוא שנוסחי הזימון הארץ ישראליים והבבליים נבדלים זה מזה לא רק בביטוי
׳על המזון׳ אלא גם בבחירת אות השימוש הבאה לפני ׳טובו׳ .ניתן אולי לשער ,שהמכנה
המשותף בין שני הבדלי הנוסח הללו הוא שאלת מרכזיותו של המזון בנוסח הזימון .לפי
גרסת ׳ומטובו׳ ,׳טוב׳ יכול להתפרש כשם נרדף לאוכל)על דרך ישעיהו א ,יט :׳טוב הארץ
תאכלו׳( .ואולם ,כאשר עוברים לנוסח ׳ובטובו׳ ,ה׳טוב׳ כבר אינו הדבר שממנו ניזונים
אלא תיאור אופן ,המוסב על הדרך שבה הקב׳׳ה מתייחס לבני אדם 46.ובכן ,למעשה ,שני
41בהקשו זה ניתן לציין גם לדעתו של וב הונא בויה דוב יהושע בבבלי ,בוכות נ ע״א :׳לא אמון אלא
בשלשה דליכא שם שמים אבל בעשוה דאיכא שם שמים מוכחא מילתא׳; לפי דעתו ,ההתנגדות להזנות
המזון שייכת וק במקוים שבהם מזמנים בפחות מעשוה ,שכן במקוים אלה שם שמים אינו נזכר בלשון
הזימון .במקוה הנדון ,אמנם לא מדובו בזימון בעשוה ,אך שם שמים נזכר באופן בווו למדי בנוסח ייחודי
זה.
42בקטע י כתוב ׳ומן טובו׳ במקום ׳ומטובו׳.
43כך בקטעים ה ,ו ,ז)אך קטע ה אינו עקיב ,שכן לאחו מכן ,במענה ,ושום ׳ומטובו׳( .ניתן לציין גם לקטע
ח ,שבו ושום ׳ובטובו׳ במענה)פתיחת הזימון בקטע זה מובאת בצווה מקוצות; ואו על כך להלן בפנים(.
44בכ״י מינכן ושום בקיצור :׳ו׳׳ .בכ״י פיונצה ובכ״י מציוטה 889הקביעה מובאת ללא שם הדובר.
45ידועים לנו שישה עשו קטעים בבליים מובהקים שבהם שוד חלק זה של הזימון ,ואובעה עשו מהם
גווסים ׳ובטובו׳ .שני הקטעים החויגים הם כ״י קימבוידג׳ T-S NS 157.124וכ״י קימבוידג׳ T-S AS
.126.224בואשון ושום ו ק ׳וטובו׳ ונראה שמדובו באשגוה בעלמא .לגבי השני ,אף על פי שמדובו בכתב
יד בבלי מובהק)מועתק בו נוסח בבלי של הבוכה הואשונה של העמידה( ,ידוע לנו שאותו המעתיק הכין
גם סידווים כמנהג אוץ ישואל)למשל ,כ״י לונדון ,הספוייה הבויטית ;OR 9772D ,לאוץ ישואליות
של קטע זה ואו :א׳ אוליך ,׳קויאת פסקאות מעשה בואשית ומזמורי שיו של יום בסידוו הקדום על פי
ממצאים חדשים מן הגניזה הקהיוית׳ ,תוביץ ,עח ]תשס״ט[ ,עמ׳ ,(202-189וניתן להניח שהוא הכיו את
שני המנהגים.
46אמנם ,בכ״י מציוטה ,889המכיל העתקה של בבלי ,בוכות נ ע״א ,מובא נימוק א חו להעדפת הגוסה
׳ובטובו׳ בתוך טקסט הגמוא :׳מאי משמע מטובו ולא כל טובו׳ .ואולם נימוק זה אינו מופיע באף אחד
