Page 79 - ginzei qedem 8
P. 79
קטעי ברכות מזון מן הגניזה עם לשון זימון 79
׳א״ר יוחנן ,או׳ ״נברך שאכלנו משלו״ הרי זה תלמ׳ חכמ׳ ,״למי שאכלנו משלו״ הרי זה
בור׳)ברכות נ ע״א( 58.במקרה הזה ,נראה שדעתו של ר׳ יוחנן הייתה מכרעת ,שכן בין
כל הקטעים הארץ ישראליים הידועים לנו אין שריד לנוסח זה לבד מן הקטע הנדון; וגם
בקטע זה ,הביטוי מופיע רק בפסקת ׳ברוך׳ ולא בפסקת הפתיחה 59.עולה אפוא ,שבשלושה
מקומות במובאה תלמודית זו ישנן הוראות שמטרתן להפקיע לשון ארץ ישראלית קדומה
בנוסח הזימון) :א( לגבי אמירת ׳נברך על המזון׳; )ב( לגבי אמירת ׳ומטובו חיינו׳; )ג( לגבי
הנוסח ׳למי שאכלנו׳60.
ג .לאופייה של לשון הקבע של ברכת המזון במנהג ארץ ישראל
אין כאן המקום לדון בפרטי נוסח הקבע של הברכות על פי מנהג ארץ ישראל ,שכן
הקטעים הוודאיים של לשונות הברכה על פי מנהג זה המובאים כאן מועטים מכדי שנסיק
מהם מסקנות מבוססות .לשם כך יש צורך לנתח את הקורפוס המלא של ברכות המזון
מן הגניזה והשעה טרם בשלה לכך .עם זאת ,ניתן לומר כמה דברים על אופיים הכולל של
נוסחי הקבע המתפרסמים כאן .במרבית הפרסומים של נוסחי הקבע בברכת המזון של
מנהג ארץ ישראל הלכו החוקרים שבי אחר הזרות בלשון הברכה ובעיקר אחר שונותן של
לשונות הקבע מנוסח ברכת המזון שבסידורי הגאונים רב עמרם ורב סעדיה 61.ואולם,
לשונות הקבע של ברכות המזון המתפרסמות להלן אינן משאירות רושם מעין זה ,ולשונן
הפשוטה אינה רחוקה מן הנוסחים השגורים של ברכת המזון שהגיעו לידינו מן המסורת
הבבלית.
אכן ,ביחס לאף אחד מקטעי הקבע של ברכות המזון שפורסמו עד כה אין הוכחה
ובארמית ,בעריכת ז׳ בן חיים ,אהון דותן וגב״ע צרפתי ,הביא לדפוס מ׳ ברא שו ,ירושלים תשל״ז ,עמ׳
וט-וכו.
58כך על פי כ״י פירנצה .II-I-7בשאו כתבי היד הנוסח מובא בשינויים קלים בלבד ,ותמיד מפיו של ו׳ יוחנן.
59כאמור לעיל ,הפתיחה והמענה בקטע זה שונים גם בקשו לשאלת ׳ובטובו׳/׳ומטובו׳; אם בפתיחת הזימון
נקוטה הלשון הבבלית ׳ובטובו׳ ,הוי במענה ושום ׳ומטובו׳.
60בבבלי ,שם ,יש עוד הוראה אחת לגבי נוסח הזימון המנוסחת בלשון זו :׳״בטובו חיינו״ הוי זה תלמיד
חכם ,״חיים״ הוי זה בוו׳ .לאוו הנאמו בפנים ,ניתן אולי לשעו שגם אמיוה זו באה כתגובה לנוסח אוץ
ישראלי קדמון של הזימון ,אם כי טרם נמצא תיעוד לנוסח שכזה.
61מאן)קטעי גניזה ]לעיל ,העוה ,[2עמ׳ (332כותב כך במפורש ,תוך מודעות לספק שקביעה זו משאירה
בלב החוקר‘It is difficult to ascertain whether they represent the purely Palestinian custom :
’though they differ appreciably from Amram’s text