Page 139 - זכרונות חדשים לאתר
P. 139

‫׳כל אגדות ישראל׳ ‪137‬‬

          ‫‘להלאמת הילדים אי אפשר להתוות פרוגרמה‘‪ ,‬או‪:‬‬
                      ‫מה מבקשת נפש הילד‬

‫האסופה ‘כל אגדות ישראל‘ חסרה לכאורה הקדמה העשויה לשפוך אור על‬
‫מטרות המחבר ועל מאפייניה‪ .‬הבחירה להימנע מדברי פתיחה נובעת ככל‬
‫הנראה מן המחשבה של העורך העולה בהקשרים אחרים‪ ,‬כי הציונות זקוקה‬
‫למעשים‪ ,‬לא לדיבורים‪ ,‬ובתחומי החינוך והתרבות — לסיפורים ולא להצהרות‪,‬‬
‫כל שכן כשמדובר בספרות ילדים‪ .‬עם זאת אפשר לשחזר את מטרותיו של לבנר‬
‫על פי כתביו ועל פי תגובותיהם של הקוראים ולאור עיצוב רפרטואר הסיפורים‬

                                                                ‫ודרכי עריכתו‪.‬‬
‫הצורך לבסס ולהרחיב את הספרייה העברית לילדים היה היעד הראשי‬
‫שעמד לנגד עיניו של לבנר‪ .‬ניסיונו הרב בתרגום‪ ,‬בכתיבה ובעריכה לקטנים‬
‫והתמצאותו בספרות המקצועית בתחום ניכרים באנתולוגיה כולה והם שהעניקו‬
‫לה‪ ,‬לדעת קוראים‪ ,‬ערך ייחודי‪‘ :‬כפי הנראה יודעים הדודים הטובים האלה את‬
‫נפש הילד בימות הגשמים‪ ,‬אשר אז אין פרח ואין ציץ [‪ ]...‬ומאור היום חשך‪,‬‬
‫והלב נמס‪ ,‬מרוב דאגה ומן החשכה הרבה [‪ ]...‬ויביאו לנו מנחה טהורה‪ ,‬טובה‬

                                ‫יותר מבשנה שעברה‪ ,‬עתה נתנו לנו משלנו‘‪18.‬‬
‫חוקר האגדה ווילהלם בכר‪ ,‬שהעניק לספר מעין ‘הסכמה‘ בפתח החלק‬
‫השני‪ ,‬הוסיף כי הספר מבוסס על מקורות ונוסחים המתאימים במיוחד לילדים‬
‫והוא כתוב בצורה מושכת המתאימה להם‪ 19.‬ואמנם נראה כי להבדיל ממרגליות‬
‫ומיעבץ (ומאוחר יותר מרבניצקי ומביאליק) לבנר השתמש במגוון עשיר של‬
‫מקורות‪ ,‬מן המקרא ועד העת החדשה‪ .‬בין מקורות אלו בולטים חיבורים בעלי‬
‫אופי מיתי מובהק כ‘אותיות דרבי עקיבא‘‪‘ ,‬פרקי דרבי אליעזר‘‪ ,‬ה‘זוהר‘ ואף‬
‫‘בית המדרש‘ לאהרן ילינק על מגוון חיבוריו‪ .‬חיבורים אלה סייעו למספר לגלם‬

             ‫‪ 1	 8‬לוינסקי‪ ,‬אגדות ישראל (לעיל‪ ,‬הערה ‪ .)1‬ראו גם שניאור‪ ,‬ביאליק‪ ,‬עמ' ‪.323‬‬
‫‪ 1	 9‬בכר אצל לבנר‪ ,‬אגדות ישראל‪ ,‬ב [‪ .]1900‬המקורות לכל סיפור מפורטים בדרך כלל‬
‫בתוכן העניינים בסוגריים אחרי שם הסיפור‪ ,‬על פי סדר חשיבותם של הסיפורים או‬
‫על פי סדר הופעתם‪ .‬לא תמיד הרישום במפתח מדויק‪ ,‬ועניין זה בולט במיוחד בחלק‬
‫החמישי (סיפורים קיב‪-‬קלט)‪ ,‬היכן שלבנר לא רשם כלל את מקורותיו‪ .‬לצד ספרות אגדית‬
‫מובהקת השתמש לבנר במקומות מסוימים גם בספרות פרשנית ואף הלכתית‪ ,‬כגון‪' ,‬ספרי'‪,‬‬
‫'לקוטי פרדס' או ספר 'כל–בו'‪ .‬אמנם בדרך כלל אין אלה מקורות מרכזיים או בלעדיים‪,‬‬
‫אולם הסתעפות זו‪ ,‬שהותירה בקרב חלק מן הקוראים עקבות רבניים‪ ,‬עוררה גם ביקורת‪.‬‬
‫ראו פרישמן‪ ,‬ביקורת‪ ,‬עמ' ‪ ;16‬קרייזל‪ ,‬האגדה המזוקקת‪ ,‬עמ' ‪ ;2‬אופק‪ ,‬ספרות הילדים‪,‬‬

                                                                                ‫	 עמ' ‪.296‬‬
   134   135   136   137   138   139   140   141   142   143   144