Page 148 - זכרונות חדשים לאתר
P. 148
146פרק שישי
אותו לקיים את שבועתו ‘אצל אשתך שהזמין לך הבורא‘ .האיש חזר לנערה
שהתחייב כלפיה ,נשאה לאישה ואף נולדו להם בנים.
לבנר בחר לשבץ את הסיפור בין סיפורים העוסקים בחטאי הכוהנים בימי
בית שני (כגון הסיפור על יששכר איש כפר ברקאי שהיה נוהג לעטות על ידיו
כפפות של משי בשעת עבודת הקודש ,או הסיפור על הכוהן הגדול שסירב לברך
את שמעיה ואבטליון) .חטאו של גיבור הסיפור ,השוכח את שבועתו לנערה,
מצטרף אם כן לחטאים נוספים של משפחות הכוהנים באותה תקופה ,העשויים
להסביר ואולי אפילו להצדיק את חורבן בית שני .הסיפור ארוך במיוחד .הוא
מתפרס על 11עמודות ומחולק לשישה פרקים .רוב ההרחבות מתבססות על
סיפורים ומחזות מתקופת ההשכלה ,אם כי העורך לא ציין זאת במפתח.
הפרק הראשון בנוסח של לבנר ,המובא כאן במלואו ,מציג בהרחבה את
הנערה ,גיבורת הסיפור ,ואת אביה ,הנקראים בנוסח זה שולמית ומנוח ,ומעגן
את העלילה בזמן ובמקום מסוימים .הזמן הוא תחילת הקיץ ,לקראת העלייה
לרגל לבית המקדש בחג שבועות ,והמקום הוא בית לחם .פרטים אלה אינם
מוזכרים ב‘שלשלת הקבלה‘ ולקוחים ככל הנראה מן המחזה של אברהם
גולדפדן‘ :שולמית אדער בת ירושלים‘ ( )1883או מיצירות מוקדמות יותר
שהוא מתבסס עליהן40:
קצט ,חלדה ובור
.I
איש היה בבית–לחם ,מנוח שמו ,ותלד לו אשתו בת ,ויקרא שמה
שולמית .ותגמל הילדה ,ותמת אמה ,ויהי מנוח אלמן ובתו יחידתו
— יתומה .ויעבוד מנוח את–שדהו ואת–גנתו ,ויאכל לחם בזעת אפו,
ויגדל את–שולמית בתו ,ותגדל הילדה ,ותיף ,ותהי נושאת חן בעיני כל
רואיה .ויהי כאשר היתה בת שש עשרה שנה ,ויתן מנוח את–עדר צאנו
בידה לרעותן ולהשקותן ולאספן יום יום אל מכלאתן .ותשמע שולמית
בקול אביה ,ותעש ככל אשר צותה .וקמה מדי יום ביום בבקר בעלות
השחר ,ורחצה פניה וידיה והתפללה אל יי ,והכינה לאביה את–לחמו
40למשל ,שמואל הלקין' :שולאמיס דראמא טישע פאעמע' ( ;)1840משה איש לאסקי' :נאמני
ארץ או חולדה ובור' ( ;)1840אליהו מרדכי וורבל' :עדים נאמנים או חולדה ובור' (;)1852
נפתלי הרץ נימנוביץ' :שולמית אדער דאס וויזעלע אונד דער ברוננען' ( .)1875יצירות
אלו ממוקמות אף הן על הרי בית לחם בימי האביב ,עם העלייה לרגל לבית המקדש .דיון
ארוך מוקדש לנוסחים אלה אצל סדן ,חולדה ובור ,ואצל זהר ,חולדה ובור.
