Page 149 - זכרונות חדשים לאתר
P. 149
׳כל אגדות ישראל׳ 147
ואת–משקהו ,וטאטאה את–הבית ,ונקתה אותו מכל טמאה וחלאה ,ושמה
בילקוטה נאד חלב ולחם וחמאה ,ובאה אל עדר הצאן ונהגה אותן אל
שדה ואחו ורעו שם עד–הערב .ככה תעשה שולמית כל הימים .ויהי
לעת בוא החג ,וישכם מנוח בבקר ,ויקח מבכורי אדמתו וישם בטנא,
ויאמר לשולמית בתו :ברכת יי עליך ,בתי! הנה אנכי הולך עם אחי בני
עמי לעלות ירושלימה כמצות האדון יי צבאות ,והייתי בעיר הקדושה
עד עבור החג ,ושבתי אליך בתי ,וברכתיך ברכת ציון וירושלים .ותען
שולמית את אביה ותאמר :ישמר–יי צאתך ובואך מעתה ועד עולם! וישק
מנוח לבתו ויאמר ללכת .ותאמר שולמית :אמצא נא חן בעיניך ,אבי,
ונתתני לשלחך עד הרי בית לחם .ויאמר מנוח :למה זה ,בתי ,תלכי
לשלחני ,ואנכי הולך עם כל יושבי בית–לחם בדרך ,ויי אתנו? ותפצר בו
שולמית עד–מאד ,ויאות לה ויאמר :לבשי בגדי חגך ונעלת את–הדלת,
והלכת עמי עד בואנו אל הרי בית–לחם .ותשמח שולמית על–דברי
אביה ,ותמהר ותלבש בגדי חגה ,ותנעל את–הדלת ,ותלך אחרי אביה.
ויהי כאשר עלו על הרי בית–לחם ויאמר מנוח :שובי שובי ,בתי ,לביתנו,
ונוחי מעמל הדרך והיטיבי לבך בימי חגנו! ותשא שולמית עיניה,
ותבט קדמה וצפונה ונגבה וימה ,ותרא להקות אנשים הולכים לעלות
ירושלימה וקול רנתם ותרועתם נשמע בגיא ובגבע ,ותאמר לאביה :הבה
נלכה מזה והלאה עד בואנו אל קהל האנשים העליזים וארחת עמהם
ושבתי לביתי .ויען מנוח ויאמר :אל נא ,בתי ,תרחיקי ללכת ,פן תתעי
בלכתך לשוב לביתנו .ותעתר שולמית את–דבריה על אביה ויאות לה,
ותשלחהו עד קהל האנשים ,העולים ירושלימה ,ותשק לאביה ,ותפרד
מעליו ותלך לשוב לביתה.
שמה של הגיבורה‘ :שולמית‘ מבוסס ,ככל הנראה ,על יצירות משכיליות
(המרפררות בעצמן לדמות האישה הנחשקת מ‘שיר השירים‘) ואף ייתכן כי
מקורו ב‘מגדל עוז‘ לרמח"ל ( .)1837פרט לשם ,גיבוריו של לבנר בסיפור זה
ובסיפורים נוספים (ילדות ונשים כילדים וגברים) מקפידים על כיבוד אב ואם
ועל תפילה וניחנים במוסר עבודה גבוה ובזיקה בלתי אמצעית לטבע .המספר
מתאר את פועלם בפירוט ,משטיפת הפנים ועד טאטוא הבית ,ומרחיב גם את
מנעד הרגשות שהם מביעים .אבשלום בן–יהויריב הכהן — העלם המחלץ את
שולמית מן הבאר בפרק השלישי ,מתואר יותר מכל דמות אחרת כגיבור בעל
מנעד רגשות רחב .במהלך העלילה הוא מצטער ומתאושש ,משתוקק ומתאווה,
שמח ונחרד ,מתאבל ובוכה פעמים מספר ,ולבסוף מתנחם ורואה טוב .גם
