Page 154 - זכרונות חדשים לאתר
P. 154

‫‪ 152‬פרק שישי‬

‫ישראל‪ ,‬הממתינה בגלות לגואלה‪ .‬אולי משום כך בנוסח שלנו מתואר האבל של‬
‫אבשלום ואביגיל על הפרת השבועה ועל עונשם המר באמצעות רמיזה ממגילת‬
‫אסתר (‘ויקרעו אבשלום ואביגיל את שמלותיהם וישימו שקים במותניהם‘‪ ,‬על‬
‫פי אסתר ד‪ ,‬א‪-‬ד)‪ ,‬המשקפת ומסמלת את הוויית הגלות‪ .‬הגיבורים‪ ,‬שלפי פירוש‬
‫זה עשויים בהתאחדם לסמל את קץ הגלות‪ ,‬נטועים לשם כך באדמת הארץ‬
‫ובאורחות חייה‪ .‬שיבוץ הפסוקים ממגילת רות ברגעי ההתוודעות של אבשלום‬
‫למנוח (‘ויאמר אבשלום‪ :‬יי עמך‪ ]...[ ,‬ויען מנוח‪ :‬יברכך יי!‘‪ ,‬על פי רות ב‪ ,‬ד)‪,‬‬
‫משריש את הגיבורים בזמן קציר הביכורים ובסיפור האהבה המאוחרת של בועז‬
‫ורות‪ ,‬המגשרת על לאומים ומעמדות‪ ,‬ועתידה כידוע להביא גואל לישראל‪48.‬‬
‫אולם גם אם אפשרות פרשנית זו לא עמדה לנגד עיניו של לבנר‪ ,‬נאמנות‬
‫למצוות הדת היהודית מתיישבת כאן עם נאמנות למולדת העברית‪ .‬זו וזו יחד‬

                              ‫הן תנאי לעתידו של ישראל על סף מאה חדשה‪.‬‬
‫לבנר חידש והדגיש כאן ערכים לאומיים ברוח חיבת ציון ויצר כמעט יש‬
‫מאין דגם עברי לאפוס לאומי‪ .‬אפוס כזה עשוי לשקם לא רק את הזיכרון‬
‫התרבותי המשותף ואת תודעת הזמן שהוא תלוי בה אלא גם את תחושת‬
‫ההתמצאות והאחיזה בסביבה בכלל ובסביבה הארץ–ישראלית בפרט‪ .‬בהקשר‬
‫זה מתגלה ספרות חז"ל אצל לבנר בדומה להתגלותה אצל מרגליות ויעבץ‪,‬‬
‫לא רק על ערכיה החינוכיים המקוריים אלא אף כספרות עשירה‪ ,‬שהישגיה‬
‫כאמנות אינם נופלים מאלה של תרבויות אירופה ומאפשרים לקורא העברי‬
‫החדש‪ ,‬כדבריו של אוארבך‪ ,‬להיעשות שותף שמח למציאות חייהם של גיבורי‬

                                                    ‫תרבותו הישנים–חדשים‪49.‬‬

             ‫‘לא בחרב ובחנית‘ או‪:‬‬              ‫	‬
‫מדוע השתחווה אלכסנדר מוקדון בפני שמעון הצדיק?‬

‫הבחירה הבלעדית באגדת חז"ל באנתולוגיות המודרניות משקפת את הזיקה‬
‫הדיאלקטית של המחברים ללאומיות העברית המתחדשת‪ .‬ספרי חז"ל‪ ,‬אשר‬
‫נכתבו ברובם בעברית‪ ,‬נשאו עבורם את הגעגועים לארץ האבות ואת זכר בית‬

‫‪ 4	 8‬סדן (חולדה ובור‪ ,‬עמ' ‪ )476 ,369‬מתייחס לאפשרות זו במרומז בלבד‪ ,‬וכך גם זהר (חולדה‬
                                                                         ‫ובור‪ ,‬עמ' ‪.)146‬‬

‫‪ 	49‬עוד סופר עממי בן–הזמן שיצירתו מתאפיינת ב'תנופה אפית'‪ ,‬לדברי יסיף‪ ,‬הוא יודל‬
‫(יהודה) רוזנברג (‪ .)1935-1859‬על סגנונו האפי ראו יסיף‪ ,‬סופר עממי‪ ,‬עמ' ‪ .56-53‬מגמה‬

 ‫ספרותית זו על חשיבותה הלאומית נזכרת גם אצל הלקין‪ ,‬מוסכמות ומשברים‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
   149   150   151   152   153   154   155   156   157   158   159