Page 158 - זכרונות חדשים לאתר
P. 158

‫‪ 156‬פרק שישי‬

‫אמנם לא זכתה לתהודה כספרי אגדה אחרים שנידונו כאן בהרחבה‪ ,‬אולם היא‬
‫משקפת תפיסה ערכית דומה‪ .‬רפרטואר הסיפורים שהיא מייצגת‪ ,‬עריכתם‬
‫ועיצובם קרובים ברוחם לאלה של מרגליות‪ ,‬יעבץ ולבנר‪ .‬הסיפור על אלכסנדר‬
‫ושמעון (המבוסס אצל לוין בעיקר על נוסח התלמוד) מופיע ב‘דברי חכמים‘‬
‫במסגרת הסיפור ‘רבי יהושע בן חנניה‘‪ 58.‬הסיפור נפתח באגדה על העימות בין‬
‫ישראל לשומרונים בימי טריאנוס (על פי בראשית רבה סד)‪ .‬אולם במקום לפתור‬
‫את העימות ולהתפייס עם המלכות‪ ,‬כפי שעושה המדרש בעזרת התערבותו‬
‫של רבי יהושע בן חנניה‪ ,‬הכניס לוין הרחבה ארוכה על זהותם ההיסטורית‬
‫של השומרונים‪ 59.‬לאחר הרחבה זו לא חזר המספר של לוין לסיפור המדרשי‬
‫שגיבורו ר‘ יהושע בן חנניה (כפי שמלמדת גם הכותרת)‪ ,‬כי אם שיבץ את‬
‫המסורת על פגישתם של אלכסנדר מוקדון ושמעון הצדיק בירושלים‪ .‬סיפור זה‬
‫הובא כאן כדי לחזק את ערכי הקיטוב בין ישראל לשומרונים‪ ,‬אך הוא מתעכב‬
‫ומרחיב‪ ,‬כמספרי אגדה בני הזמן‪ ,‬את תיאור ההשתחוות של אלכסנדר בפני‬
‫מנהיגם של ישראל‪ ,‬שמעון הצדיק‪‘ :‬ויהי כראות אלכסנדר את–שמעון הצדיק‬
‫בהודו ובהדרו וימהר וירד מעל מרכבתו וישתחוה לו‪ :‬ויאמרו אליו השמרונים‬
‫המלך גדול כמוך ישתחוה ליהודי‪ :‬ויאמר להם אלכסנדר הלא מלאך יי בדמותו‬
‫ובצלמו נראה אלי במלחמותי‪ :‬ויתן לפני גוים כעפר אל–חרבי ומלכים כקש נדף‬

                                                                  ‫לפני קשתי‘‪.‬‬
‫אלכסנדר של לוין ‘נכנס לנעליו‘ של אברהם או של כורש ברמיזה מישעיה‬
‫מא (‘כעפר חרבו כקש נדף קשתו‘)‪ ,‬ובהמשך אף לאלה של אחשורוש‪ ,‬כאשר‬
‫הוא מציע לשמעון ‘עד–חצי המלכות‘‪ .‬בכך רומז לנו המספר כי עבורו אלכסנדר‬
‫הכובש אינו אויב של ישראל כי אם מושיע בכוח‪ .‬שמעון מצדו מבקש ממנו‬
‫לאפשר ליהודים לבנות את בית המקדש‪ .‬אולם לפני שהסיפור נפתר כפי שהוא‬
‫נפתר בתלמוד‪ ,‬עם נקמתם של היהודים בכותים (‘מיד נקבום בעקביהם ותלאום‬
‫בזנבי סוסיהם‪ ,‬והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר‬
‫גריזים‘)‪ ,‬הכניס לוין הרחבה המבוססת על דברי הנחמה של ישעיה (נו‪ ,‬ז)‬
‫ועתידה להופיע בהקשר זה גם אצל לבנר‪‘ :‬הן מקדש יי הבנוי כמו רמים בהר‬
‫הקדש בירושלים בית תפלה יקרא לכל העמים‪ :‬אליו יבאו כל–העמים והלשונות‬
‫אשר ידעון [‪ ]...‬והתפללו תמיד בעד שלום המלך ובעד שלום מלכותו‘‪ .‬רק‬
‫לאחר מכן תיאר לוין כיצד נקמו היהודים בכותים‪ ,‬וסיכם מסורת זו ב‘סוף דבר‘‪:‬‬

                                                          ‫‪ 5	 8‬לוין‪ ,‬דברי חכמים‪ ,‬עמ' ‪.76-68‬‬
‫‪ 5	 9‬הרחבה כזו מצויה כבר אצל מרגליות (סיפורי ישורון‪ ,‬עמ' ‪ ,)13-11‬אולי בשל האיום‬

                                  ‫שייצגו בעיניו השומרונים כבני דמותם של הרפורמים‪.‬‬
   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163