Page 228 - זכרונות חדשים לאתר
P. 228

‫‪ 226‬פרק תשיעי‬

‫כדי לעמוד על משמעותו של חידוש זה יש להעריכו גם בהקשרו ההיסטורי‪.‬‬
‫כפי שראינו המשל זכה לעדנה כבר באסופה המשכילית של יצחק מרגליות‪:‬‬
‫‘ספורי ישורן‘ (‪ ,)1877‬ואולי עוד קודם לכן‪ .‬המשל סייע למשכיל‪ ,‬כפי שהוא‬
‫סייע לפרשן בימי הביניים‪ ,‬לגשר על יסודות על–טבעיים בעלילה ויתרה מזאת‪,‬‬
‫להכפיף את המיתוס לצרכים אידאולוגיים חדשים‪ 20.‬אולם בהקשרו המודרני‬
‫איבד המשל את כוחו הייצוגי ושימושיו כסמל רּבּו משימושיו כאלגוריה‪ .‬לדברי‬
‫ביאנקה תיסן ההבדל בין אלגוריה לסמל בהקשר זה הוא שהאלגוריה מייצגת‬
‫אמת ידועה וקונקרטית בעוד הסמל מייצג את עצמו ואת מה שאי–אפשר לבטא‬

    ‫ישירות בדרך אחרת‪ .‬היינו הסמל הוא מסמן שאין לו מסומן יחיד וקבוע‪21.‬‬
‫ריבוי פניו של הסמל והיענותו לפרשנויות שונות ִאפשר גם ליוצרים‬
‫העבריים באותה עת‪ ,‬וביאליק בכללם‪ ,‬להפעיל בתיווכו משמעויות המזוהות‬
‫בדרך כלל עם רובדי מציאות נפרדים ואף מתחרים (אישיים ולאומיים‪,‬‬
‫היסטוריים ואקטואליים)‪ 22.‬ברוח דברים אלה כינה פיכמן את האידאל הספרותי‬
‫שהנחה ואפיין את יצירתו של ביאליק בכל השנים בהשפעת הסימבוליזם‬
‫האירופי ‘ראליזם יהודי‘‪ .‬לדברי פיכמן יסודו של סגנון זה‪ ,‬המושתת בעיקרו‬
‫על עקרונות הראליזם‪ ,‬במאבק על עדיפותו של הסמל‪ ,‬והסמל היהודי בפרט‪,‬‬
‫על האלגוריה‪ 23.‬הסמל עשוי לייצג נמשלים רבים בעוד האלגוריה מצביעה על‬
‫משמעות אחת קבועה‪ .‬לפיכך תפיסתו של הסמל היא לא רק סובייקטיבית אלא‬

             ‫גם משתנה תדיר ועשויה לקיים ריבוי של משמעויות בו–זמנית‪24.‬‬

‫‪ 2	 0‬אברמס‪ ,‬המראה והמנורה‪ ,‬עמ' ‪ ;292-286‬הנ"ל‪ ,‬על–טבעיות‪ ,‬עמ' ‪ ;70-65 ,13‬גיי‪ ,‬הנאורות‪,‬‬
‫א‪ ,‬עמ' ‪ ;243-240‬וילנר‪ ,‬רומנטיציזם; סטיוארט‪ ,‬פשעים‪ ,‬ובספר זה‪' :‬מכתמים וספורים‬
‫שונים'‪ ,‬לעיל‪ ,‬עמ' ‪ .90‬להבדיל מרבניצקי וביאליק‪ ,‬מרגליות העדיף משלים בין–לאומיים‪,‬‬

        ‫עשירים ועצמאיים מבחינה ספרותית ולא פרבולות התלויות בהקשרים פרשניים‪.‬‬
‫‪‘For the romantics, myth does not say something else (allegory), it says what it 2	 1‬‬
‫’”‪( says (symbol) and what cannot be said in any other way: it is “tautegorical‬תיסן‪,‬‬
‫מיתוסים רומנטיים‪ ,‬עמ' ‪ .)9‬בנבג'י מזהה מודעות כזאת לאי–ההתאמה בין האלגוריה‬
‫לנמשל שלה כבר באלגוריה המשכילית של אד"ם הכהן ומציע להתוודע באמצעותה‬
‫לאופייה החידתי המורכב של היצירה המשכילית העברית (בנבג'י‪ ,‬ניסיון לרהביליטציה)‪.‬‬

                                         ‫‪ 2	 2‬בר–יוסף‪ ,‬מגעים‪ ,‬עמ' ‪ ;41-40‬הנ"ל‪ ,‬סימבוליזם‪.‬‬
‫‪ 	23‬פיכמן‪ ,‬שירת ביאליק‪ ,‬עמ' רז‪-‬ריב‪ .‬על טבעה הדינמי של הלשון ועל תפקידיה החדשים‬
‫במחשבת ביאליק ראו גם ענברי‪ ,‬הגותו‪ ,‬עמ' ‪ ;224-208 ,184-180‬צמיר‪ ,‬בין תהום‪ .‬זיקתו‬
‫של ביאליק לרומנטיקה ולסימבוליזם נידונה גם אצל טרטנר‪ ,‬מכל העמים‪ ,‬עמ' ‪.194-174‬‬
‫‪ 	24‬ראו בהקשר זה את הקרבה הרעיונית בין המחשבה של ביאליק למחשבתו של ניטשה‬
‫('על אמת ושקר') אצל ידין‪ ,‬רשת של תוהו‪ ,‬ובינה לבין תורת הלשון של פריץ מאוטנר‬
‫(‪ )Mauthner‬באותה עת (‪ ,)1901/2‬שעל פיה הלשון חוצצת כמטפורה בין עולם המחשבות‬
‫לעולם המעשה ולכן אינה יכולה לספק לנו ידיעות על העולם כי אם דימויים בלבד (ברדק‪,‬‬
   223   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233