Page 233 - זכרונות חדשים לאתר

‫התהוותו של ׳ ֶראליזם יהודי׳‪ :‬הסוגות הספרותיות ב׳ספר האגדה׳ ‪231‬‬

‫‘ספר האגדה‘‪:‬‬
‫רב ספרא היה מחרך ראש‪ .‬רבא מלח שבוטא‪ .‬רב הונא היה מדליק נר‪ .‬רב‬
‫פפא גדל פתילה‪ .‬רב חסדא היה מחתך סלק‪ .‬רבה ורב יוסף היו מבקעים‬
‫עצים‪ .‬ר‘ זירא היה מדליק קיסמים‪ .‬רב נחמן בר יצחק — מכתף ונכנס‬

‫מכתף ויוצא‪36.‬‬

‫שני הטקסטים מציגים ביטויים שונים של אותו מנהג‪ ,‬ללא ההלכה המקדימה‬
‫ב‘ספר האגדה‘‪ ,‬אך נדמה שבטקסט החז"לי שחּודש מגוון הפרשנויות הרחב הוא‬
‫העיקר‪ ,‬ומבחינה זו אפשר לזהות בו גישה פלורליסטית יותר‪ .‬הבדל מהותי זה‬
‫אינו עולה רק מהשוואת הסעיפים אלא מהשוואת הפרקים בכללותם‪ .‬הקורא‬
‫ב‘שולחן ערוך‘ יודע כי כחלק מהכנותיו לשבת ‘מצוה לרחוץ את פניו ורגליו‬
‫בחמין בערב שבת ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בערב שבת‘‪ .‬לעומת זאת‬
‫הקורא ב‘ספר האגדה‘ יודע כי מצווה להתכונן לשבת‪ ,‬אך קיימות דרכים שונות‬

‫לעשות זאת‪:‬‬

‫יד ‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כך היה מנהגו של ר‘ יהודה בר אלעאי‪ :‬ערב–‬
‫שבת מביאין לו ערבה מלאה חמין‪ ,‬ורוחץ פניו‪ ,‬ידיו ורגליו‪ ,‬ומתעטף‬

‫ויושב בסדינים המציצים ודומה למלאך ה‘ צבאות‪.‬‬
‫טו ‪ .‬ר‘ חנינא היה מתעטף ועומד בערב–שבת בין השמשות ואמר‪ :‬בואו‬

‫ונצא לקראת שבת המלכה‪.‬‬
‫ר‘ ינאי לבש בגדיו בערב–שבת ואמר‪ :‬בואי כלה‪ ,‬בואי כלה!‬

‫רשימת החכמים שלעיל מופיעה גם אצל קארו‪ ,‬אולם כמופת לקיום ההלכה ולא‬
‫במקומה‪ .‬שני הפרקים מכירים לכאורה בחשיבותו של היום המקודש‪ ,‬שניהם‬
‫מצטטים את אותם הטקסטים ועוסקים באותן שאלות‪ ,‬אולם הפרק ב‘ספר‬
‫האגדה‘ חסר את הלשון המצווה של הפוסקים המאוחרים יותר‪ ,‬וכך שומר על‬

‫המתח בין סוגי הספרויות ועל מערכות הציפיות המאפיינות אותם‪.‬‬
‫‘ספר האגדה‘ נבדל אפוא מאסופות מקבילות בניסיונם של העורכים‬
‫להעמיד באמצעותו גם דגם לעיצוב אורחות חיים מודרניים שכן תרבות‪ ,‬לדעתו‬
‫של ביאליק‪ ,‬חייבת להיות נוכחת בחייו של הפרט לא רק כרקע חלקי‪ ,‬שרירותי‬
‫וחולף לזהּותו כי אם בחיי היום יום‪ ,‬בהכרעות אישיות וציבוריות‪ ,‬חינוכיות‪,‬‬
‫תרבותיות ופוליטיות‪‘ :‬איך להעביר הרגשה זו של שמירת החובות שלנו לידי‬
‫מצוה‪ ,‬לידי ארח חיים קבוע של היהודי כיום — זו היא פרובלימת היהודים‬

‫‪ ,155 ,III 36‬יג‪.‬‬