Page 237 - זכרונות חדשים לאתר
P. 237

‫התהוותו של ׳ ֶראליזם יהודי׳‪ :‬הסוגות הספרותיות ב׳ספר האגדה׳ ‪235‬‬

‫צעד פרשני נוסף שנועד לגשר בין תורה לתרבות באותה עת עשה אחד העם‪,‬‬
‫מורה דרכם של רבניצקי וביאליק‪ ,‬במאמרו ‘תורה שבלב‘ (‪ .)1894‬אחד העם‬
‫ראה ב‘תורה שבלב‘ את בבואתה של תורת הספר בחייהם הדינמיים של יהודים‬
‫בכל דור‪ ,‬ולכן האמין שהיא עשויה להיות המקור להתחדשותה ולחיוניותה‬
‫של התורה שבעל פה גם בזמנו‪ 47.‬באמצעות המונח ‘תורה‘ ולא ‘תרבות‘ ביקש‬
‫אחד העם להכניס את קוראיו ‘בברית העולם כלו‪ ,‬מבלי לתת את צורתו כופר‬
‫חירותו‘‪ ,‬היינו‪ ,‬לבסס את היסודות האוניברסליים של היהדות בלי לאבד את‬
‫צביונה הייחודי‪ ,‬את צורתה‪ .‬שנים בודדות לאחר מכן הרחיב ברדיצ‘בסקי‪ ,‬ברוח‬
‫דברים אלה‪ ,‬את תפקידה הלאומי הסמלי של התורה‪‘ .‬דרישת התורה‘‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫‘התפשטותה ומהלכה‪ ,‬היא המקור המשפיע בכל דרכי האומה‪ ,‬והיא היתד‬

                                ‫הראשית שכל חיי האומה כולה תלואים בה‘‪48.‬‬
  ‫ביאליק ירש ודרש הבנה זו בעצמו בהציגו את התורה כרב סמל תרבותי‪:‬‬

‫המושג ‘תורה‘ התרומם בעיני העם אל גובה אין חקר לו‪ .‬בדמיון העם‬
‫היתה התורה כמעט למציאות שניה‪ ,‬מציאות מפשטת ויותר נעלה‪,‬‬
‫העומדת בצדה או גם במקומה של המציאות הממשית‪ .‬התורה נקבעה‬
‫במרכז שאיפותיה ומאוייה הכמוסים והגלויים של האומה בגלותה‪]...[ .‬‬
‫התורה במשמעה זה אינה לא דת ולא אמונה בלבד‪ ,‬לא מוסר ולא מצוות‬

‫שכן העיון בסיפורי ‘ספר האגדה‘ ובספרות התחייה בכלל מלמד שאי–אפשר לרשת ‘צורה‘‬
‫ספרותית ללא ‘תוכן‘‪ ,‬וההבחנה בין צורה לתוכן היא פרי המחשבה הלאומית–רומנטית‬
‫יותר משהיא מאפיינת את המעשה הספרותי‪ .‬במילים אחרות ספרות התחייה וספרות‬
‫הכינוס בפרט לא יכלה ‘למחוץ את העבר הדתי תחת האינטרסים של ההווה החילוני‘‪,‬‬
‫כפי שסבור בנבג‘י (שם‪ ,‬עמ‘ ‪ ,)350‬וספק אם שאפה לכך מלכתחילה‪ .‬ספרות זו אמנם‬
‫מייצגת את עולם הערכים הרבני באורח סלקטיבי‪ ,‬אגב שאילה מתעתעת של ‘צורות‘‬
‫(סוגות ותחבולות רטוריות) על חשבונם של ‘תכנים‘ (ובכך‪ ,‬היא ממשיכה מסורת דרשנית‬
‫מובהקת‪ ,‬כמו הסיפור המקראי המורחב)‪ .‬אולם‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬וכפי שניסיתי להראות‬
‫תוך כדי בירור עמדתו האמביוולנטית של ביאליק ביחס לפולקלור בכלל ובמהלך העיון‬
‫בסיפורים שחודשו במסגרת מפעל הכינוס‪ ,‬ספרות זו שומרת על פי רוב על המתחים בין‬
‫מערכות הערכים — הקדומה והמודרנית‪ ,‬ובהקשרים מסוימים גם על אופי דיאלוגי ועל‬

                                                                         ‫יסוד רפלקסיבי‪.‬‬
‫‪ 	47‬אחד העם‪' ,‬תורה שבלב'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬כל כתבי‪ ,‬עמ' נא‪-‬נד; הנ"ל‪' ,‬שינוי הערכין' [‪,]1898‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' קנד‪-‬קנח; שפירא‪ ,‬חרב היונה‪ ,‬עמ' ‪ ;43-42 ,39-38‬זיפרשטיין‪ ,‬נביא חמקמק‪,‬‬
‫עמ' ‪ .91-87‬מגמה פרשנית זו עולה גם מדיוניהם של וויסלבסקי‪ ,‬הלכה ואגדה‪ ,‬עמ' ‪-232‬‬
‫‪ ;233‬רוטנשטרייך‪ ,‬המחשבה היהודית‪ ,‬עמ' ‪ ;273-266‬סימון‪ ,‬האם עוד יהודים‪ ,‬עמ' ‪;23‬‬

                                                         ‫ביאל‪ ,‬לא בשמים‪ ,‬עמ' ‪.117-81‬‬
           ‫‪ 4	 8‬מ"י ברדיצ'בסקי‪' ,‬תורה מה תהי עליה?' [‪ ,]1888‬הנ"ל‪ ,‬כתבים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.14-13‬‬
   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241   242