Page 225 - זכרונות חדשים לאתר
P. 225

‫התהוותו של ׳ ֶראליזם יהודי׳‪ :‬הסוגות הספרותיות ב׳ספר האגדה׳ ‪223‬‬

                       ‫גילוי וכיסוי במשל‬

‫כל המעיין ב‘ספר האגדה‘ אינו יכול שלא להבחין בריבוי המשלים והפרבולות‬
‫המאפיינים אותו בהשוואה לאנתולוגיות מקבילות‪ .‬המשלים שכיחים בעיקר‬
‫בספר הראשון‪ ,‬הערוך באופן כרונולוגי‪ ,‬אף שהמשל במהותו אינו היסטורי‬
‫כי אם בדיוני ואינו מתמקד במישור הגלוי של הסיפור כי אם ברעיון הסמוי‬
‫העומד מאחוריו‪ 12.‬המשל משמש סכמה או קוד‪ ,‬לדברי דניאל בויארין‪ ,‬דגם או‬
‫מבנה עומק המייצג ומדגים את אפשרותה (אך לא את מימושה) של התרחשות‬
‫קונקרטית‪ 13.‬הוא מאיר את המציאות אך אינו מתאר אותה כפשוטה‪ ,‬ואם‬
‫נשתמש בדימוי של ביאליק עצמו‪ ,‬המשל (כמו הלשון) אינו מתיימר ‘לכסות‘‬
‫על השאלות שהמציאות מעוררת באמצעות תשובה ישירה אלא לספק לקוראים‬
‫דימוי של הנעלם ולהפוך אותם שותפים בהבנייתו‪ 14.‬בהיותו דגם ספרותי‪,‬‬
‫המעורר שאלות לא פחות משהוא מספק תשובות‪ ,‬מייצג המשל את הקוד‬
‫הספרותי שאחריו חיזר ביאליק בכל מפעל הכינוס‪ :‬את הצורה הלשונית הכללית‬
‫דיה (ועם זאת היהודית) שתאפשר לקוראים לשחזר את המציאות הסיפורית על‬
‫פי כושר השגתם ובכך לחוות אותה מחדש ולהעניק לה משמעויות רלוונטיות‪.‬‬
‫פרט לתרומתו האסתטית עמד אפוא ביאליק על דרכו הייחודית של המשל‬
‫לגשר על פערי זמן והבנה ולהעניק למציאות ממד נוסף של עומק‪‘ :‬השירה או‬
‫הדבור הציורי בא לעולם לא כדי להגדר באופן חזיוני ולהשתמש במלים יפות‬
‫ולא כדי לרחק קרובים‪ ,‬אלא כדי לקרב רחוקים ולמסור איזה רעיון או נצנוץ של‬

                ‫רעיון‪ ,‬או הרגשה שאינה זוכה לקליטה ולתפיסת אדם סתם‘‪15.‬‬
‫על רקע תפיסה זו מתבהר גם מקומו של המשל ב‘ספר האגדה‘‪ .‬היכן‬
‫שהעורכים ביקשו להדגיש את הרעיון המופשט המגולם בסיפור ואת חשיבותו‬
‫הסמלית‪ ,‬אם מכיוון שפקפקו בתוקפו ההיסטורי אם מכיוון שהיו מעוניינים‬
‫‘לשחררו‘ מהקשריו המסורתיים‪ ,‬הם הרבו להשתמש במשלים‪ .‬דוגמה לכך היא‬

                                 ‫‪ 1	 2‬שטרן‪ ,‬המשל במדרש‪ ,‬עמ' ‪ ;31‬ניוזנר‪ ,‬המשל‪ ,‬עמ' ‪.260‬‬
 ‫‪ 1	 3‬בויארין‪ ,‬אינטרטקסטואליות‪ ,‬עמ' ‪ .94-84‬וראו עוד אצל שטרן‪ ,‬המשל במדרש‪ ,‬עמ' ‪.26‬‬
‫‪'	14‬הרי הדבר ברור‪ ,‬שהלשון לכל צרופיה אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית‪,‬‬
‫למהותם הגמורה של דברים‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬היא עצמה חוצצת בפניהם‪ .‬מחוץ למחיצת‬
‫הלשון‪ ,‬מאחורי הפרגוד שלה‪ ,‬רוחו של האדם מעורטלת מקליפתה הדבורית‪ ,‬אינה אלא‬
‫תוהה ותוהה תמיד‪ .‬אין אמר ואין דברים‪ ,‬אלא תהיה עולמית' (ח"נ ביאליק‪' ,‬גלוי וכסוי‬

                                                ‫בלשון' [‪ ,]1915‬הנ"ל‪ ,‬כל כתבי‪ ,‬עמ' רב)‪.‬‬
‫‪ 	15‬הנ"ל‪ ,‬לימוד האגדה‪ ,‬עמ' כ‪ .‬וראו גם הנ"ל‪' ,‬על האגדה ‪( 'I‬לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬עמ' מט; פיכמן‪,‬‬

                                                     ‫סופרים בחייהם‪ ,‬עמ' ‪.112-111 ,98‬‬
   220   221   222   223   224   225   226   227   228   229   230