Page 262 - זכרונות חדשים לאתר
P. 262
260פרק עשירי
התוצאות האיומות של המרד מפורטות ב‘ספר האגדה‘ ,בדומה לסיפור
חורבן הבית ,בהשמטת פסוקים בודדים ותיאורי רצח הילדים .גם כאן אין נחמה
על מחיר הדמים ששילמו ישראל בביתר .אולי בשל כך ואולי על רקע השמטת
ההלכות הגורפת ב‘ספר האגדה‘ הושמטה גם המסורת שלפיה היום שהרוגי
ביתר הובאו בו לקבורה הוא היום שנתקנה בו תפילת ‘הטוב והמיטיב‘.
התוספת המשמעותית ביותר של רבניצקי וביאליק מובאת בסוף הסיפור .כאן
שיבצו המספרים המודרנים שלוש מסורות שונות שלוכדו לצורך האנתולוגיה.
הראשונה מצוטטת מתוך קטע מוקדם יותר באיכה רבה‘ :רבי היה דורש על
בר–כוכבא" :דרך כ ו כ ב מיעקב" — אל תקרא "כוכב" אלא "כוזב"‘; השנייה,
בגיטין (נז ,ע"א) ,מספרת כי שליש מן המים הזורמים בנחלים היוצאים מן
הבקעה היו לדם ,ושבע שנים שתו כרמיהן של אומות העולם את דמם של
ישראל; השלישית מבוססת על המשך הסיפור בגיטין (נח ,ע"א) ,והיא מספרת
כי מאות רבות של תינוקות של בית רבן נדקרו למוות ,נכרכו בספריהם והוצתו
באש.
לנוכח תוצאותיו המחרידות של העימות ואחריותו הברורה של המנהיג
הכוזב לנפילת העיר ב‘ספר האגדה‘ ספק אם האנטגוניסט בנוסח המודרני
הוא אדריינוס ,כמו במקורות ,או בן–כוזיבא ,שלא נהג כדרכם של החכמים
מלכתחילה ,התנער מריבונותו של האל ,וברגע של חוסר שליטה רצח את
המשענת הרוחנית היחידה שעמדה לישראל עד אז והמיט על עמו אסון .בדומה
לסיפור על חורבן בית המקדש גם גרסה זו חסרה נחמה וצידוק דין .את מקומם
של הפסוקים ,המדרשים ונוכחות האל תופסת באורח בלעדי התמונה הקשה,
האלימה והאכזרית של השלכות החורבן.
מעניין לבחון אף כאן את התיקונים וההרחבות שהוכנסו במהדורה המאוחרת.
אדריינוס על פיה הוא האנטגוניסט המובהק בסיפור היות שהמספרים הוסיפו,
בהתבססם על המשך הסיפור באיכה רבה הנוגע לכפר חרוב ולא לביתר ,כי
אדריינוס לא הסתפק במצור אלא שלח גייסות להרוג את היהודים .היהודים
השלימו עם דיכוי המרד ואמרו ,כלשונו של רבן יוחנן בן זכאי‘ :אין תקנה לדבר‘
אלא כניעה .על פי נוסח המהדורה המאוחרת פגשו היהודים בדרכם למלחמה
בזקן אחד שאמר להם כי אלוהים מסייע בעדם ,אולם ‘הכשילם פיהם‘ והם ענו
לו (הפעם על פי שתי המהדורות) כי אין בדעתם להסתייע באל .במילים אחרות,
על פי המהדורה המתוקנת והמורחבת של ‘ספר האגדה‘ המלחמה נכפתה על
היהודים ואין עימות בין החכמים לבן–כוזיבא פרט למחלוקת על דרכי בחירת
הלוחמים .לבסוף השמיטו העורכים את מדרשו של רבי על בן–כוזיבא ועמו
