Page 263 - זכרונות חדשים לאתר
P. 263
בין יבנה לירושלים :אתוס ציוני חדש? 261
את אפיון הדמות השלילי‘ :אל תקרא "כוכב" אלא "כוזב"‘ .הם אמנם ביטלו
את ה‘צנזורה‘ שהכניסו בנוסח המוקדם ובמהדורה המאוחרת הוסיפו כי גם
נשים וטף נפגעו במלחמה על ביתר ואף הרחיבו בתיאור מעשיו האכזריים של
אדריינוס ,אולם על פי הנוסח המתוקן האשמה על כך אינה רובצת במפורש על
בן–כוזיבא כי אם על אדריינוס .אם כן לפי מהדורה זו המנהיג היהודי אמנם
הנהיג בקשיחות ואולי אף באלימות את צבאותיו ורצח בחימתו את ר‘ אלעזר
המודעי ,אולם אדריינוס הוא שנלחם זמן ממושך וללא רחמים באנשי ביתר
והוא שהיה אחראי למחיר הדמים שגבתה מערכה זו.
מבחינה לאומית מכתירים אפוא עורכיו של ‘ספר האגדה‘ את הזהות הציונית,
המושתתת על זיקה לעם היהודי ,לארץ–ישראל ולשפה העברית ,כליבת הזהות
היהודית המודרנית .הם עושים זאת באמצעות תרגום הסיפורים ,עריכתם לפי
נושאים לאומיים ועיצובם הספרותי .אולם אין באנתולוגיה ,ובפרט במהדורה
הראשונה ,תמיכה בתקדימים היסטוריים של שלטון יהודי עצמי כי אם התנגדות
לאקטיביזם כזה .סיפורן מחדש של האגדות המכוננות על חורבן בית המקדש
ועל חורבן ביתר ב‘ספר האגדה‘ מלמדנו כי ‘ספר האגדה‘ משקף (בדומה
לאסופות עבריות קודמות) את האתוס הסובלני של חז"ל ושל המשכילים גם
יחד .יתרונם ותרומתם של מנהיגים רוחניים כשמעון הצדיק ,רבן יוחנן בן זכאי,
ר‘ צדוק ואלעזר המודעי עולים על אלה של לוחמים ומנהיגים בעלי חזון מדיני
כמו הלוחמים על עצמאותה של ירושלים ובן–כוזיבא .אין לראות בכך ביטוי
לגלותיות ,שכן הזיקה לארץ–ישראל ולציונות המתהווה היא כאמור ,מרכזית
ב‘ספר האגדה‘ .אולם גם אין מדובר בהשקפה ציונית מובהקת כי אם בביטוי
לערכיה הרומנטיים של ‘חיבת ציון‘ ,שעוצבו באותה עת כחלופה לציונות
המעשית של הרצל .הלאומיות היהודית ,כפי שהיא באה לידי ביטוי ב‘ספר
האגדה‘ ,מתבססת אפוא על ערכים מסורתיים ונשענת על דגמים היסטוריים,
שנזנחו בחלקם סמוך להתבססותה של הציונות המדינית ,כפי שמעלה העיון
במהדורה המאוחרת .היבט זה מהותי להבנת דרכם של רבניצקי וביאליק ב‘ספר
האגדה‘ בכלל שכן הוא מלמד כי חידוש המינוח הדתי בספר אינו מורה בהכרח
על להט לאומי–משיחי אלא על ניסיון לגשר בין דת ללאומיות ,ניסיון שנועד
לאפשר את השתלבותן של המסורות בקנון העברי ולתת מענה לצרכים רוחניים
ומעשיים גם יחד.