Page 34 - זכרונות חדשים לאתר
P. 34
32פרק ראשון
תפקידו של חקר הפולקלור כענף מדעי היה ליצור את ההבחנה בין
נתיבי הפעילות הכלולים בתחום הפולקלור ולהתייחס לשאלות כגון מקומו
ומשמעותו של תרגום פולקלור או בחירה ועריכה של מסורות מחדש .שאלות
אלה החלו להעמיד כבר אז את מפעלי הכינוס באור ביקורתי יותר .דוגמה
לכך אפשר לראות בביקורת של אחד העם ושל מנדלי על תרגומן של חלק
מן האגדות ב‘ספר האגדה‘ לביאליק ולרבניצקי (קרקוב–אודסה )1911-1908
מארמית לעברית:
גבינה יש בכרכי–הים ,שהיא משובחת כשהיא מתעפשת קצת .האגדה
כל שבחה הוא — עתיקותה ,הזרויות שבה ,בלילת הסגנונים — העברי
והארמי .מה עשו ביאליק ורבניצקי? — הם הסירו מעליה את צעיף–
עתיקותה‘ ,ילדו‘ אותה ,סגלוה לרוח–זמננו ,תרגמו את הבטויים הארמיים
לעברית .זוהי מעלה — לעמי–הארצות .מחבבי–עתיקות מצטערים
כשמסירים מעל חפץ עתיק את רשמי–עתיקותו — אפילו את החלודה
שהעלה — ו‘מחדשים‘ אותו .צריך שיעמוד טעמו בו — טעם–העתיקות.
וזה אין ב‘ספר–האגדה‘25.
מפעלי כינוס :בין ריבוי לאחדות ובין אירופה לארץ–ישראל
הפנייה לפולקלור בתרבות היהודית של מפנה המאות התשע עשרה והעשרים
התפתחה בנתיבים שונים ורחוקים זה מזה ואין לדון בה כבתופעה אחת .ריבוי
שפות ,מקורות וייצוג שדות ספרותיים ,סוגות וסגנונות ,כלי עריכה ושיטות
איסוף ,מיון ומחקר בתחום מעידים כולם על פערים אידאולוגיים בין סוכני
פולקלור בכל הקשר .האוריינטציה הלאומית של יידישיסטים אשר עסקו בעיקר
באיסוף פולקלור יידי הייתה שונה מהאוריינטאציה הלאומית של היבראיסטים,
גם כאשר הללו עסקו במסורות שבעל פה .יידישיסטים ,אם אסתכן בהכללה,
ייחסו לשפה העממית חשיבות לאומית מדרגה ראשונה ובהתאם לכך הוקדשה
רוב פעילותם האתנוגרפית לכינוס ספרות עממית רווחת ולתרגום ספרויות
אירופה ליידיש 26.היבראיסטים ,לעומת זאת ,ביקשו לייצג בעיקר את העבר
2 5קלוזנר ,שיחות חולין ,עמ‘ .124וראו אחד העם ,איגרות ,עמ‘ ,108וכמה דורות מאוחר
יותר אצל חזן–רוקם ,פולקלור יהודי ,עמ‘ ;970-969בן–עמוס ,ספרות עממית ,עמ‘ ,211
.231-229
2 6גוטסמן ,האומה היידית; בר–יצחק ,חלוצים.
