Page 41 - זכרונות חדשים לאתר
P. 41

‫׳קם רעב לאגדה׳‪ :‬תחיית האגדה העברית ‪39‬‬

                     ‫פרק שני‬

   ‫'קם רעב לאגדה'‪ :‬תחיית האגדה העברית‬

   ‫אם קצרה נפש העלם בעמל הפלפולים‪,‬‬
‫אם בהלכה ממשכה בינתו מלכת עמדה‪— ,‬‬
 ‫אז ישיבנה‪ ,‬ירפדנה בתפוחי קדש הלולים‪,‬‬

     ‫אז ישאף רוח נדיבה בתוככי האגדה!‪1‬‬

‫העניין המחודש שעוררה אגדת חז"ל בקרב חוקרים ויוצרים בעשורים האחרונים‬
‫של המאה התשע עשרה כרוך בתפיסתה כביטוי נאמן — קדום ומקודש ועם‬
‫זאת רווח ופופולרי — של ‘רוח האומה‘ היהודית‪ .‬תחילתה של פרשנות זו‬
‫בחיבוריהם של אנשי ‘חכמת ישראל‘ יו"ט ליפמן צונץ‪ ,‬נחמן קרוכמל (רנ"ק)‪,‬‬
‫שלמה יהודה רפפורט (שי"ר)‪ ,‬זכריה פראנקל‪ ,‬אייזיק הירש וייס ואחרים‪2.‬‬
‫התכונה המרכזית המאפיינת את האגדה בדבריהם היא ‘אש החופש‘‪ 3.‬להבדיל‬

‫‪ 	1‬ה' היינה (מתוך השיר‪' ,‬יהודה הלוי') אצל ברדיצ'בסקי‪' ,‬רשות היחיד (בעד הרבים)'‪ ,‬הנ"ל‪,‬‬
‫כתבים‪ ,‬עמ' ‪ .93-48‬אף על פי שהדיון כאן מתייחס לאגדת חז"ל‪ ,‬ולסוגה זו מאפיינים‬
‫ספרותיים משל עצמה‪ ,‬זיקתה לסוגה העממית הכוללת של האגדה (המכונה ‪ legend‬או‬
‫‪ )sage‬התהדקה בתרבות העברית המודרנית‪ ,‬ששאפה לבסס את המגעים עם אירופה ולחזק‬

                                                         ‫את היסוד האוניברסלי ביהדות‪.‬‬
‫‪'	2‬כה היה עולם ישראל שמם ימי דור אחד‪ ,‬עד שבאו (משנות השלשים ואילך של המאה‬
‫הנוכחית) החכמים הגדולים רנ"ק‪ ,‬שי"ר‪ ,‬שד"ל‪ ,‬צונץ‪ ,‬ר"א גייגר‪ ,‬ר"ז פרנקל וכל ההולכים‬
‫בעקבותיהם להחזיר עטרת תורת ישראל ליושנה‪ .‬וזאת עלינו לדעת‪ ,‬כי החכמים שקמו‬
‫אז לישראל‪ ,‬לחדש ימי היהדות כקדם‪ ,‬לא היו מעין חכמי זמננו‪ ,‬העוסקים בחכמת ישראל‬
‫"לשמה" [‪ ]...‬כי אם מתאבקים הם באבק היהדות; כי החכמים ההם‪ ,‬שלבם היה פתוח‬
‫כפתחו של אולם‪ ,‬קיימו תמיד בנפשם‪ :‬בתוך עמנו אנו יושבים‪ ,‬כי ידעו שצרכי עמנו‬
‫מרובים ודעתו קצרה‪ ,‬להבין מה הוא טבע קיומו בארץ‪ .‬אצלם היה תמיד קיום האומה‬
‫העיקר ולתקוה זאת נשאו את נפשם' (ברנפלד‪ ,‬דור תהפוכות‪ ,‬ב [‪ ,]1898‬עמ' ‪ .)86‬ראו גם‬
‫בכר‪ ,‬המקור [‪ ;]1892‬פרנקל‪ ,‬דרכי האגדה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .553-539‬לחוקרים אלה קדמו הוגים‬
‫יהודים בעלי גישה ביקורתית ופתוחה למדיי למקורות כעזריה מן האדומים (דה–רוסי)‪,‬‬
‫בעל הספר 'מאור עיניים' (‪ .)1572-1571‬אולם‪ ,‬כתביהם הוחרמו או שלא זכו לתהודה‬
‫עד לתקופת ההשכלה‪ .‬ראו בונפיל‪ ,‬עזריה מן האדומים‪ ,‬עמ' ‪ ;129-11‬לוינסון‪ ,‬מן המשל‪,‬‬

                                         ‫עמ' ‪ ;23‬הנ"ל‪ ,‬גישות ספרותיות‪ ,‬עמ' ‪.202-200‬‬
‫	‪ 3‬צונץ‪ ,‬הדרשות בישראל [‪ ,]1832‬עמ' ‪ .160 ,32‬וראו גם אצל ניהוף‪ ,‬צונץ‪ .‬התלמוד בכללו‬

                                             ‫[ ‪]3 9‬‬
   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46