Page 46 - זכרונות חדשים לאתר
P. 46

‫‪ 44‬פרק שני‬

‫המאמר של פין משקף אם כן תהליך ממושך שהושפע מן התנועה הרומנטית‬
‫באירופה‪ ,‬ומאוחר יותר מאידאולוגיות ומזרמים אמנותיים כגון הפרימיטיביזם‬
‫והפופוליזם‪ ,‬אשר הצביעו על איכויות ייחודיות לתרבויות עממיות קדומות‪,‬‬
‫בפרט תרבויות שאינן מערביות‪ .‬תכליתו או לפחות אחריתו של תהליך זה הייתה‬
‫ניתוק אגדת חז"ל מהקשריה ההיסטוריים ומתפקידיה המסורתיים והתאמתה‬
‫לקנונים מודרניים‪ .‬אחת מתוצאותיו של הניתוק הזה הייתה עלייה בחשיבותם‬
‫של קריטריונים ספרותיים בהערכת הטקסט על חשבונם של קריטריונים‬

                                                                     ‫פרשניים‪.‬‬
‫ההנחה החדשה הייתה‪ ,‬כפי שניסח אותה ביאליק‪ ,‬כי ‘אין כאן לפנינו יצירות‬
‫אמנים‪ ,‬אלא עמלם של דורות‪ .‬עמלם וכשרונם ונסיונם‘‪ 13.‬סיפור ‘אשר לא‬
‫ידי יחידים יסדוהו כי אם ידי הגוי כלו‘‪ ,‬לדברי יעבץ‪ 14,‬ועל כן ראוי לשלבו‬
‫בקנון העברי כשהוא מותאם לתמורות הזמן‪ .‬מדרש האגדה‪ ,‬הכפוף על פי רוב‬
‫למוסכמות רבניות‪ ,‬פינה אפוא את מקומו לסיפור עם הכפוף לאידאולוגיות‬

                                                                     ‫לאומיות‪.‬‬
‫התכונות המרכזיות שזוהו עם האגדה בת הזמן היו פנייתה ללב ולרגש‬
‫וכוחה המעורר והמפתה כספרות עממית‪ ,‬שנועדה לא רק לחנך אלא גם לעניין‪,‬‬
‫לרגש ולבדר‪ 15.‬הפופולריות‪ ,‬שזוהתה אצל המשכילים עם ההמון הבזוי‪ ,‬הפכה‬
‫בתקופת התחייה לקריטריון מרכזי בבחירת רפרטואר סיפורים לאנתולוגיות‬
‫או לספרי לימוד‪ .‬על רקע זה הודגשו יסודותיה העממיים של האגדה‪ ,‬בכלל זה‬
‫חשיבותם של יסודות דמיוניים בעלילה‪‘ :‬נער הייתי אז וכשעמדתי על דעתי‬
‫ראיתי שבאמת האווזות של רבה בר בר חנה הן אווזות ממש וכן הצפור הגדולה‬
‫צפור כמשמעה‪ ,‬ואם אנחנו משקיפים עליהם כיצורים טבעיים של הדמיון‬
‫העממי אין כאן לא תמיהה ולא תהיה ולא פלא‪ .‬ונהפוך הוא‪ ,‬שלולא היו לנו‬
‫הגדות ממין זה כי אז היתה התמיהה הגדולה ביותר‪ ,‬וכי שונים אנו מכל עם‬
‫ולשון‪ ,‬וכי כך גבר השכל על הדמיון שלנו עד שזה האחרון דלל וחרב כולו?‘‪16.‬‬

                                           ‫‪ 1	 3‬ביאליק אצל דינבורג‪ ,‬תכניות [‪ ,]1911‬עמ' יג‪.‬‬
‫‪ 	14‬יעבץ‪' ,‬המקרא והאגדה' [‪ ,]1887‬עמ' ‪ .11‬ראו גם גינצבורג‪ ,‬אגדות‪ ,‬עמ' ‪ ;xxxii-xxix‬שביט‪,‬‬

                       ‫היהדות‪ ,‬עמ' ‪ ;235-234‬לוינסון‪ ,‬גישות ספרותיות‪ ,‬עמ' ‪.204-200‬‬
‫‪ 	15‬אופנהיים‪ ,‬מדרשי אגדה [‪ ,]1889‬עמ' ‪ ;1‬בכר‪ ,‬המקור‪ ,‬עמ' ‪ ;427‬ברנפלד‪ ,‬ספר האגדה‬

                                       ‫[‪ ,]1910‬וכל האנתולוגיות הנידונות בהמשך הספר‪.‬‬
‫‪ 	16‬גינצבורג‪ ,‬הלכה ואגדה‪ ,‬עמ' ‪' .13‬טיפוח הדמיון הבריא' היה לעיקר בחינוך העברי גם‬
‫לפי רב זעירא‪ ,‬ביקורת וביבליוגרפיה [‪ .]1910‬פרשנות זו‪ ,‬המזהה בכתבי חז"ל גם רגישות‬
‫אסתטית והכרה בכוחו של הדמיון‪ ,‬הייתה כרוכה‪ ,‬לדברי יעקב שביט‪ ,‬בהפנמת אמות מידה‬
‫מערביות 'חיצוניות' שכן בקרב משכילים נחשבו תכונות אלה לחסרות ביהדות‪ .‬ראו שביט‪,‬‬
   41   42   43   44   45   46   47   48   49   50   51