Page 85 - זכרונות חדשים לאתר
P. 85
׳ספורי ישורן׳ ליצחק מרגליות 83
המעבר בסיפור בין מקורות היסטוריים כביכול למקורות ספרותיים כסיפורי
אגדה מן התלמודים ניכר גם בתנודה בין סגנונות ספרותיים .יש שהמספר
שוקע ,בתיווך מקור היסטורי ,בתיאור אורחות חייהם של הפרושים ולאחר מכן
של הצדוקים ו‘בעלי הרמז‘ ,ויש שהוא מדגיש את היסוד העלילתי והדרמטי
בסיפורים בעקבות חז"ל ,כאשר בין המקורות השונים נותרת בקעה רחבה
לפרשנותו המשכילית להתגדר בה.
דוגמה לשימוש ספרותי ואידאולוגי שעשה מרגליות באגדות חז"ל אפשר
לראות בעיבודיו לסיפורים על חטאי הצדוקים .בעקבות המשנה והתלמוד
במסכת יומא הוא מספר על השבועה שנתחייב בה הכוהן הגדול לא ללכת
בדרכי הצדוקים ,על חטאו של כוהן גדול צדוקי אחר שלקח את האש לקטורת
מבחוץ ולא שמע לעצת אביו ועל ניסוך מים שלא כדין .בהמשך הוא מביא
סיפורים רלוונטיים לדעתו לעימות בין הצדוקים לפרושים דוגמת סיפור
העמדתו של הורדוס לדין בפני הסנהדרין וסיפור ניסיון ההסתה של אלעזר
בן פועירא ,שסופו רצח עדת הסופרים .לעתים מאמץ מרגליות את עמדתו
של המספר החיצוני ומסכם את המאורעות בקצרה ולעתים ,כמו בסיפוריו על
ינאי המלך ,הוא משתמש בדיבור ישיר כדי להחיות את הסיפור ולהדגיש את
מסריו:
בימי ינאי המלך רבו הצבועים האלה [המעמידים פני פרושים] בקרב
ישראל ,כנחש נשכו בסתר לכל איש ,כצפעוני הפרישו ,התקדשו והטהרו
לעיני הרואים ,ובסתר אהלם עשו תועבות גדולות ונוראות ]...[ .ויעירו
ריבות–עם ,וגם את כסא המלך החרידו .ויהי היום ויאמר ינאי לאשתו,
אל תראי מן הפרושים ,ולא ממי שאין חלקו בפרושים ,אבל תראי מן
הצבועים הדומים לפרושים ,העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס,
כי קנאים גדולים המה (סוטה כב ,ע"ב)29.
הסיפורים שמרגליות מציג משופעים בהרחבות שנועדו להדגיש את צדקתם
של הסופרים כפי שהם משתקפים באספקלריה משכילית מאוחרת .מקומן של
הרחבות אלה מתבסס לקראת סוף הטקסט ,כשהרטוריקה המאופקת של החוקר
מתחלפת ברטוריקה המגייסת של הדרשן‘ :צרעת ממארת ,היתה שטת הצדוקים
בישראל ,מיום קמה וגם נוסדה ,ועוד לא נרפא הנגע עד היום הזה .גם הקראים,
כתביהם של היינריך גרץ ואייזיק הירש וייס (הריס ,מ ַאין לנו ,עמ‘ .)206 ,180
29מרגליות ,סיפורי ישורון ,עמ' .27
