Page 88 - זכרונות חדשים לאתר
P. 88
86פרק רביעי
של נתן צוציתא .יסוד עממי זה בא לידי ביטוי מובהק עוד יותר עם עריכתם
של סיפורים על דמויות אנונימיות כ‘חסיד אחד‘ או שיבוצן של המסורות על
ברוריה ,אשר למרות שוליותה בחברה הגברית הרבנית זוכה בדרך זו למקום
ולמעמד שמנהיגים וגיבורים רבניים זוכים לו35.
בחירת הסיפורים ועיצובו של המופת המוסרי שהם מייצגים כפופים עם זאת
לאידאלים התורניים והנאורים של העורך .דבקותו במסורת באה לידי ביטוי
למשל בהדרתו של אלישע בן אבויה מפנתאון הגיבורים של חז"ל .זאת על
אף ,ואולי בגלל ,הפופולריות המחודשת שזכה לה בתקופת ההשכלה ,ובפרט
בכתביו של ליליינבלום ,שהיה כאמור בר הפלוגתא המרכזי של מרגליות36.
דוגמה נוספת למה שאפשר לפרש כנאמנותו של מרגליות למסורת הרבנית היא
דרכו לטשטש יסודות של ביקורת עצמית העולים מסיפורי חז"ל ,כמו זה על ר‘
עקיבא שנשלח לקנות עבור ר‘ טרפון חלקת שדה ,ובמקומה (ולמורת רוחו של
ר‘ טרפון) ,הוא פרנס תלמידי חכמים .הסיפור שובץ בביוגרפיה של ר‘ עקיבא
ולא בזו של ר‘ טרפון .תפקידו המובהק של הסיפור ללמד זכות על ר‘ עקיבא,
אך מובן שאם הנושא היה ר‘ טרפון היה הסיפור מתמקד בביקורת על החכם
שביקש לעצמו הישגים חומריים ולא רק רוחניים37.
35מבחינה זו ומבחינות אחרות שונה האסופה של מרגליות מן האסופה של גבריאל חיים
מילר(‘ ,ספר) אוצר אגדות‘ [ ,1901 ]1877שנערכה אף היא באותה שנה כמילון לפי סדר
אל"ף–בי"תי ,שכן ,למרות הכותרת הפופולרית ושיטת העריכה החדשנית מוקדשים ערכיו
של מילר בעיקר למונחים הלכתיים ומידות מוסר כ‘א ֵבדה‘‘ ,בושה ועזות‘‘ ,ביקור חולים‘,
‘גמילת חסד‘ ועוד ,והמקורות (שטיבם הספרותי משתנה בכל הקשר) מובאים בהם לפי
סדר המסכתות בתלמוד .האסופה של מילר ,בניגוד לזו של מרגליות ,אינה מתורגמת
לעברית אלא מביאה את הסיפורים כלשונם בתלמודים ,ודרכי העריכה הפנימית של
הסיפורים מקדשות על פי רוב את מעמדם הקנוני של חז"ל .יסודות אחרים של דמיון ושל
שוני עולים מן ההשוואה לאסופות דומות בנות הזמן כגון הספר ‘דברי חכמים וחידותם‘
למרדכי ווייסמן חיות ,שיצא בקונטרסים מ– 1860והודפס במלואו ב– ,1892וספרו של
יוליוס דסאור בגרמנית,Spruch-Lexikon des Talmud und Midrash, Budapest 1876 ,
ואולי אף לפני כן אצל אברהם בן יהודה לייב (מפרמישלה)' ,פתח האהל' (זולצבאך ;)1691
ואצל שמעון עקיבא בר בן יוסף' ,ספר פי שנים' (זולצבאך .)1702
3 6ראו פרידלנדר ,אלישע; פונקלשטיין ,אלישע.
3 7מרגליות ,סיפורי ישורון ,עמ‘ ( 233-232על פי ויקרא רבה ,לד ,טז) .מעניין להשוות בין
בחירתו של מרגליות כאן לבין הבחירה המאוחרת יותר של ביאליק ורבניצקי ב‘ספר
האגדה‘ ,ששיבצו מסורת זו דווקא בפרק על ר‘ טרפון כדי להדגיש את הביקורת הפנימית
העולה ממנה .עוד דוגמאות לטשטוש יסודות ביקורתיים באסופה הן שימוש במקורות
מגמתיים ובהרחבות ,כגון שפיכת אור חדש על מנהגי הפרישות הבעייתיים של רב אדא
בר מתנה ושל תלמידי חכמים אחרים‘ :הן אמנם אכזרי היה רב אדא ,לאשתו ובניו ,את לבו
