Page 144 - peamim130
P. 144

‫ביוונית הזאת‪ ,‬הכתובה באותיות עבריות‪ ,‬חיברו היהודים גם גלוסרים‪,‬‬

‫דהיינו רשימות ביאורי מילים‪ ,‬לתנ"ך ולספרות חז"ל‪ ,‬פיוטים ויצירות מסוגות‬
‫אחרות‪ 1.‬התרגום הידוע ביותר ליוונית בכתב עברי הוא החומש שנדפס בקושטא‬

‫בשנת ש"ז (‪ .)1547‬החומש הזה פורסם מחדש‪ ,‬באותיות יווניות‪ ,‬בסוף המאה‬
‫התשע עשרה בידי חוקר הלשון היוונית דירק ק' הסלינג‪ 2,‬ובפרסום זה נוספו‬

‫מבוא מקיף על לשון התרגום‪ ,‬על מקורותיה ועל תורת ההגה ותורת הצורות‬

‫שלה‪ .‬בזכות רמתו המדעית פרסום זה הוא עד היום מקור ראשון במעלה וכלי‬
       ‫עבודה חשוב לכל מחקר על לשון תרגומי המקרא המאוחרים ליוונית‪3.‬‬

‫דוד שמעון בלונדהיים הצביע במאמר שפורסם בשנת ‪ 1924‬על רבדים‬

‫קדומים המשתקפים בתרגומי המקרא היווניים המאוחרים‪ ,‬רבדים שמקורם‬

‫בתרגום השבעים ובעיבודיו (עקילס‪ ,‬סומכוס ותאודוטיון)‪ .‬הוא העלה‬

‫לראשונה את הצורך לרכז את אוצר המילים של התרגומים היווניים המאוחרים‬
‫ולדון בהוראותיהן ובמאפייניהן הלשוניים המשותפים לתרגומים הקדומים‪4.‬‬

‫כדי להדגים את דבריו ליקט בלונדהיים שישים ושתיים מילים יווניות ובדק‬

‫את הוראותיהן על פי תרגומים מוקדמים ומאוחרים‪ .‬התרגומים המאוחרים‬

‫שעליהם הסתמך הם‪ :‬קטע מקהלת שנחשף בגניזת קהיר‪‘ ,‬גראקוס וינטוס'‬
‫(‪ - )Graecus Venetus‬תרגום אנונימי למקרא בכתב יווני המיוחס למתרגם‬
‫יהודי אך הדבר שנוי במחלוקת ‪ -‬חומש קושטא על פי מהדורת הסלינג‪,‬‬
‫ספר יונה שההדיר הסלינג‪ ,‬והתרגום הקראי ‘מאירת עיניים' שההדיר אברהם‬
‫דנון‪ 5.‬בדיון בכל תיבה בחן בלונדהיים גם את היקרויותיה בתרגום השבעים‬
‫ובשלושת עיבודיו המאוחרים (עקילס‪ ,‬סומכוס ותאודוטיון) ובירר את השפעתם‬

                            ‫הלקסיקלית והפרשנית על התרגומים המאוחרים‪.‬‬

‫חוקרי לשון תרגומי המקרא היווניים המאוחרים ומהדיריהם אימצו את‬

‫משנתו של בלונדהיים ועמדו על קווים משותפים לתרגום השבעים ועיבודיו‬

‫לסקירה כללית ראו‪ :‬דה לנג'‪ ,‬שם ויפת; ועיינו גם‪ :‬דרטס‪.‬‬                  ‫	‪1‬‬
  ‫לפירוט ביבליוגרפי ראו‪ :‬שנול‪ ,‬ביבליוגרפיה יוונית־יהודית‪.‬‬             ‫‪	2‬‬
                          ‫חומש קושטא; הסלינג‪ ,‬חומש קושטא‪.‬‬             ‫	‪3‬‬

‫למהדורתו של הסלינג לחומש קושטא יש מקום חשוב גם‬                        ‫	‪4‬‬
‫בחקר הלשון היוונית בימי הביניים‪ ,‬והיא אחד המקורות‬                     ‫	‪5‬‬
‫במילון שההדיר קריארס‪ ,‬וראו שם ברשימת המקורות‪:‬‬
‫קריארס‪ ,‬א‪ ,‬מס' ‪ .237‬קריארס קרא את המהדורה של הסלינג‬

                ‫ומיין את המילים שבה לצורך הערכים במילונו‪.‬‬
                                                          ‫בלונדהיים‪.‬‬

‫גראקוס וינטוס; הסלינג‪ ,‬חומש קושטא; הסלינג‪ ,‬ספר יונה;‬
‫דנון‪ .‬על ‘גראקוס וינטוס' ראו‪ :‬גיל־פרננדז; טוב‪ ,‬תרגומים‬

                          ‫יווניים; מרקטי; פרנקל; שנול‪ ,‬אוצרות‪.‬‬

‫שפרה שנול ‪ /‬תרגומי המקרא ליוונית־יהודית‬                                   ‫‪142‬‬
   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149