Page 148 - peamim130
P. 148
סלאוויות 17,וכל אלו מעידות על המגעים התרבותיים בין היהודים ובין עמים
אחרים.
ה .לשון יהודית היא כל לשון המוגדרת יהודית על ידי דובריה ועל ידי מי
שאינם יהודים -תרגומי המקרא ליוונית והחיבורים הנוספים ביוונית מאוחרת
מעידים על שפה שצמחה בקהילות ישראל ,והם משקפים את הרקע החברתי
והתרבותי שלהן ואת המציאות הלשונית הייחודית המאשרת את אופייה של
השפה כשפה יהודית.
לא רק באשר להגדרתה של היוונית–היהודית קיימים חילוקי דעות אלא
גם באשר לדרך הצגתה .מתחילה בחרו החוקרים לייצגה בכתב היווני ,כלומר
לתעתק מן הכתב העברי לכתב היווני .בדרך זו הלכו הסלינג ,בלונדהיים
ואחרים 18.היתרון הגדול בגישה זו הוא בהגשת טקסט מובן וקריא לחוקר
הלשון היוונית שאינו בקי ברזי הכתב העברי -אך יתרונה הוא חסרונה:
חוסר תיעוד חשוב של מסורת הקריאה והדיבור של הניב .חוקרי הערבית–
היהודית ,הלדינו ,הספרדית–היהודית ולשונות יהודיות אחרות כבר התמודדו
עם שאלות אלו 19.במאמר ביקורת מזהיר העלה בן–ציון בנעט את הקשיים
הכרוכים בתעתיק מלאכותי של אלף–בית עברי לכתב הערבי בההדרת מקורות
בערבית–יהודית .תעתיק מלאכותי בכתב הזר מבטל את המציאות הלשונית
שהטקסט התגבש בה ומעביר אותו לשכבה לשונית גבוהה שלא הייתה קיימת
במציאות 20.לזכותו של הסלינג יש להוסיף שבמהדורת החומש הוא היה
רגיש לעניין זה והוסיף סימנים דיאקריטיים 21במקומות שהאלף–בית היווני
לא סיפק את הסימון הדרוש .חוקרים מאוחרים ,כגון אלטבאואר ושיבי ,דה
לנג' ופדרו בדינס ,העדיפו לשלב את שתי השיטות :המקור בכתב העברי ולידו
תעתיק בכתב יווני 22.אין ספק שחקר היוונית–היהודית ,גם מבחינת חקר הלשון
היוונית ,חייב להיות צמוד לכתב המקורי ,המשקף נאמנה את ההגייה ואת
מסורות הכתיב השונות .לכן החלטתי לנקוט גם במאמר זה שיטה משולבת של
כתב עברי מנוקד ושל תעתיק יווני סביר.
17הסלינג ,חומש קושטא ,עמ' ,xxiii-xixושם ביבליוגרפיה.
1 8הסלינג ,חומש קושטא; הסלינג ,ספר יונה; בלונדהיים; וראו
גם :פפדופולוס־קרמאוס.
19ראו למשל את התעתיק הפונטי לכתב לטיני המוצע לחוקרי
הלדינו בכתב־העת ,SEFARADהיוצא לאור מטעם המועצה
העליונה למחקר בספרד ( ;)CSICוראו גם :חסן.
20בנעט.
21ראו לדוגמה :הסלינג ,חומש קושטא.
2 2אלטבאואר ושיבי; דה לנג' ,טקסטים יהודיים ביוונית; בדינס,
פזמונים.
שפרה שנול /תרגומי המקרא ליוונית־יהודית 146
