Page 38 - peamim130
P. 38

‫מחיים שרו [הותרו] למלך ה"ה [הוא הדין] לאשתו‪ ,‬דגברא קטילא [שאיש הרוג]‬
‫הוא'‪ .‬דוד סבר שדינו של נבל כמורד במלכות‪ ,‬בגלל התנהגותו החצופה כלפי‬
‫אנשי דוד‪ ,‬ולפיכך אביגיל ושאר נכסיו של נבל שייכים לו‪ .‬הרדב"ז מצא תימוכין‬
‫לאפשרות זו בדרשה בבראשית רבה שעל פיה נחשב דוד מורד במלכות שאול‪24.‬‬
‫אך הוא הוסיף‪‘ :‬וטועה היה בזה‪ .‬דבשלמא [שבשלום נניח] שאר נכסים מותרים‬
‫מטעם הפקר‪ ,‬אבל איסור א"א אינו נפקע אלא בגט או במיתה'‪ .‬דוד טעה בהלכה ‪-‬‬
‫נכסי נבל אכן מותרים למלך אך לא אשתו‪ .‬הרדב"ז ניסה גם להסביר ממה נבעה‬
‫טעותו של דוד‪‘ :‬ואפשר דהיה סובר “כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעו‬
‫רבנן לקידושין מיניה" [כל המקדש על דעת חכמים מקדש והפקיעו חכמים את‬
‫הקידושים ממנו]‪ 25.‬וכן אמרו כל המורד במלכות ויִּגָמר דינו למיתה יהיו קידושין‬
‫למפרע מתנה‪ 26,‬ודוד טועה היה לא מזיד ח"ו [חס ושלום]'‪ .‬ייתכן שטעותו הייתה‬
‫שחשב שקידושי נבל הופקעו על ידי חכמים‪ ,‬ועל כן אביגיל כבר אינה אשתו‪ .‬מכל‬

                 ‫מקום מדובר בטעות שבשגגה בשיקול דעת הלכתי ולא במזיד‪.‬‬
‫רדב"ז תיאר את דוד כפוסק הלכה מחושב ולא כאדם בעל דחפים‪ .‬בספרות‬
‫חז"ל תואר דוד לא אחת כגדול בתורה‪ 27.‬גם בסיפור תלמודי זה‪ ,‬בוויכוח עם‬
‫אביגיל על דם הנידה‪ ,‬השתמש דוד בטענה הלכתית להסביר מדוע הוא רשאי‬
‫לדון את נבל למיתה‪ .‬אך בעוד שבסיפור התלמודי תואר דוד באופן ביקורתי‬
‫כמי שהשתמש בטענות הלכתיות כדי להצדיק את מעשיו‪ ,‬נקט הרדב"ז דימוי‬
‫זה של דוד מתוך מגמה אפולוגטית‪ .‬בדבריו התעלם הרדב"ז משאלה בסיסית ‪-‬‬
‫האם לא יכול היה דוד להתאפק ולהמתין מלבוא אל אביגיל? מה היה הדחף‬

                                        ‫שלו לשכב עמה מיד כאשר פגש בה?‬
‫את קו ההגנה הזה סיכם הרדב"ז במילים‪‘ :‬כ"ז [כל זאת] כתבתי להראות‬
‫פנים לפשטי הכתובים'‪ .‬הוא לא הבהיר לאילו כתובים התכוון‪ .‬בדרך כלל‬
‫משמש הביטוי בקשר לפשט פסוקי המקרא‪ ,‬אך מאחר שהרדב"ז עסק רק‬

                ‫בסיפור התלמודי משמע כי כוונתו הייתה לסיפור תלמודי זה‪.‬‬

‫‪‘ 2	 4‬אמר רב נחמן בר שמואל בר נחמן‪ :‬הסיר קונעתו [אשתו]‬
‫ועשהו זיטיטוויס [מורד במלכות] וכמי שהוא מת דמו מותר‬
‫ואשתו מותרת' (בראשית רבה‪ ,‬לב א‪ ,‬מהדורת תיאודור‪-‬אלבק‪,‬‬
‫עמ' ‪ .)288‬על משפט זה ראו‪ :‬קוהוט‪ ,‬ג‪ ,‬הערך ‘זיטייטוס'‪ ,‬עמ'‬

                                                                  ‫‪.283‬‬
                                                 ‫‪ 2	 5‬בבלי‪ ,‬גטין לג ע"א‪.‬‬
                           ‫‪ 2	 6‬על פי בראשית רבה (לעיל הערה ‪.)24‬‬
‫‪ 2	 7‬שנאן‪ ,‬עמ' ‪ .188-186‬דיאמונד טען כי תיאורם של חז"ל את‬
‫דוד הוא אירוני לאור תיאור התנהגותו במקרא‪ ,‬אך קשה‬
‫לקבל טענה זו משום שהיא מייחסת לחז"ל זלזול בדוד‪ .‬וראו‪:‬‬
                                                 ‫דיאמונד‪ ,‬עמ' ‪.379‬‬

‫גלעד ששון ‪ /‬דוד ואביגיל אצל הרדב"ז והרלב"ח‬                                ‫‪36‬‬
   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43