Page 309 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 309

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב  ב ‬

‫‪ 	.12‬אשר חלמת ֲהבוא נבוא אני ואמך וא ֶחיך להשתחוות ‪  7‬לך אל הארץ ויקנאו [לז‪:‬יא]‬
                                                            ‫וקינאו בו אחיו והנה‬

‫‪ 	.13‬אביו שמר את הדיבור‪ ,‬ונצר את העניין וילכו [לז‪:‬יב] והלכו אחיו לרעות את צאן‬
                                                                          ‫אביהם‬

‫‪ 	.14‬בשכם (נאבלוס) ויאמר ישראל [לז‪:‬יג] ואמר ישראל ליוסף הלא הנה אחיך רועים‬
                                                   ‫בשכם (נאבלוס) ֵלך ואשלחך‬

‫‪ 	.15‬אליהם ואמר לו לפקודתך‪ ,‬הנני ויאמר [לז‪:‬יד] ואמר לו לך נא עתה ור ֵאה את‬
                                                                ‫שלום ַא ֶחיך ואת‬

‫‪ 	.16‬שלום הצאן והחזר לי הדיבור‪ ,‬הידיעה‪ ,‬העניין‪ ,‬ושלח�וֹ מ‌<עמק> חברון (חיברא)‬
                                          ‫ובא אל שכם (נאבולוס) וימצא’ [לז‪:‬טו]‬

‫‪ 	.17‬ומצא�וֹ איש והנה הוא תועה בשדה ושאל�וֹ הא‌<יש לאמר> מזה תבקש ויאמר [לז‪:‬טז]‬
                                                                           ‫ואמר‬

‫‪ 	.18‬הנני מבקש את אחיי הגד נא עתה לי איפה ה‌<ם רועים וי>‌אמר [לז‪:‬יז] ואמר האיש‬
                                                                        ‫נסעו מן‬

‫‪ 	.19‬כאן‪ ,‬מן המקום הזה‪ ,‬וששמעתי ‪  7‬והנה הם או‌<מרים נלך א>‌ל דותן והלך יוסף‬
                                                                           ‫אחרי‬

‫‪ֶ 	.20‬אחיו ומצאם בדותן ויראו [לז‪:‬יח] וראו אותו מן <רחוק ולפני שית>‌קרב אליהם‬
                                                                      ‫התנכלו לו‬

‫‪ 	.21‬כדי שימיתוהו ויאמרו [לז‪:‬יט] ואמרו האיש לחברו הנ‌<ה בעל ה>‌חלומות ההוא‬
                                                                 ‫המתקרב‪ ,‬הבא ‪ 7‬‬

‫‪ 	.22‬ועתה [לז‪:‬כ] ועתה נלך נא‪ ,‬בואו‪ ,‬ונהרגהו ונש‌<ליכהו באחד> הבורות ונאמר חיה‬
                                                                            ‫רעה‬

     ‫המיבנלונולי=ת‪:‬وأ�”ْنכדכיתרשגנושםתחשולוה’“כ‪.‬י‘‪ ,‬ואפשר להבין גם وإ ّن ”והנה“‪.‬‬  ‫‪7	 1‬‬
                                                                                  ‫‪7	 2‬‬
                                    ‫הבין ’בא‘ כלוואי ולא כנשוא‪.‬‬                   ‫‪	73‬‬

‫‪301‬‬
   304   305   306   307   308   309   310   311   312   313   314