Page 31 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 31
מבוא
אסופה זו תהיה אפוא נקודת פתיחה להבנה טובה יותר של התהוות התרבות
הערבית־היהודית הקדומה ,והיא תשמש כאבן פינה לחוקרי תקופה זו .הכתיב הפונטי,
כמוהו ככתיב התקני ,לא הצטמצם בחלק אחד בלבד של העולם הערבי־היהודי אלא
נפרש על פני כל השטח העצום של התרבות הערבית־היהודית ,בין רבנים וקראים
כאחד .ראינו שנמצאים טקסטים בכתיב פונטי בשני הקצוות של עולם זה ,הן בבבל
הן במגרב .בנוסף לכך מתועד הכתיב הפונטי גם בפפירוסים ממצרים וגם בטקסט על
קלף מארץ ישראל המזכיר את העיר רמלה .בין הטקסטים המקראיים ,נראה ש־ב/1ב
(תרגום לתורה) ו־ב( 7עיבודים פיוטיים לעשרת הדיברות) צמחו בארץ־ישראל .בידינו
טקסטים מרובים הכתובים בכתיב הפונטי ,ואלו מוכיחים שכותביהם וקוראיהם נזקקו
לכל סוגי הכתיבה ולא הצטמצמו בסוגות מסוימות בלבד .כך נמצאה ספרות רבנית
מעין הלכות פסוקות ומגילת תענית בתרא 1 ,ואפילו שירה עממית מחורזת בערבית
יהודית בכתיב פונטי :בידינו שני עיבודים פיוטיים של עשרת הדיברות ,המופיעים
בכרך זה (ב/7א ,ב/7ב) ,ואף שיר שבח לבורא שיתפרסם בכרך השני .שלושת הפיוטים
הללו מייצגים את השירה העממית ,וידועים לנו פיוטים ארמיים עממיים דומים
מהתקופה הביזנטית 1 ,שמן הסתם הפיוטים הערביים שלנו אינם אלא ממשיכיהם 1 .
לצד יצירות ספרותיות מעין אלו הפפירוסים ממצרים בכתיב הפונטי ,הנזכרים לעיל,
הם מכתבים פרטיים של סוחרים ,והקטע מארץ ישראל שבו מופיעה העיר רמלה הוא
חיבור בעל אופי אוטוביוגרפי.
1.3הכתיב התקני
רוב הטקסטים הערביים־היהודיים אינם כתובים באותיות ערביות אלא בכתב עברי.
בתקופת הגניזה הקלסית מקובל היה תעתיק עברי הראוי להיקרא הכתיב הערבי־
היהודי התקני ,ובו כתובים מרבית הטקסטים הערביים־היהודיים של ימי הביניים.
כתיב זה מושתת בעיקרון על העברת האותיות הערביות לאותיות העבריות המקבילות
בהגייתן (ואין הבדל אם האותיות העבריות מציינות פונמות עבריות עצמאיות או
בלאו והופקינס.Papyri , 8
,T-S K1.153שהוא הטקסט משנת 865לסה"נ הנזכר לעיל. 9
שני קטעים אצל אליצור ,למה צמנו? 73ואילך 76 ,ואילך. 10
11
יהלום וסוקולוף ,שירת בני מערבא. 12
הערבית־היהודית היא מבחינות רבות ממשיכתה של הארמית־היהודית בסהר הפורה; עיינו למשל
בלאו ;Emergence 22 ,בלאו ,הערבית־היהודית ...הארמית־היהודית.
23
