Page 34 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 34

‫מבוא‬

              ‫‪ 1.4‬הכתיב הפונטי ‪ 2‬‬

              ‫‪ 1.4.1‬פרטי הכתיב הפונטי‬

‫אסופה זו היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬כינוס ראשון של טקסטים ערביים־יהודיים הכתובים בכתיב‬

‫פונטי‪ ,‬שנתחברו והועתקו רובם ככולם בשליש האחרון של האלף הראשון‪ ,‬כלומר‬

‫במאות השמינית‪ ,‬התשיעית והעשירית‪ .‬אך לא כל הטקסטים כתובים בכתיב פונטי‬

‫מלא‪ ,‬והאסופה כוללת גם טקסטים לא מעטים המשקפים בצורות שונות שלבי מעבר‬

‫בין הכתיב הפונטי לכתיב התקני‪ .‬בניגוד מוחלט לכתיב התקני‪ ,‬הכתיב הפונטי (על‬

‫כל פנים בצורתו המקורית והטהורה כפי שהיה בעת התהוותו) נקי מכל השפעה של‬

‫האורתוגרפיה הערבית הקלסית‪ .‬הוא מתעתק את הערבית על פי שיטת טרנסקריפציה‬

‫פונטית גרידא‪ ,‬הן בסימון האותיות הבודדות והן בהרכבתן למילים‪ ,‬תוך שימוש‬

‫בנוהגי הכתיב העברי (והארמי) ובאמצעותם בלבד‪ .‬על כן אינו מסמן ض‪/‬ظ ב־ ׄצ‪ׄ /‬ט‬

‫אלא ב־ד ( ׄד)‪ :‬ضرب "היכה" מתועתק לא ׄצרב אלא דרב ( ׄדרב); عظيم "עצום" לא ע ׄטים‬

‫אלא עדים (ע ׄדים)‪ .‬יוצא איפוא שהאות ד מייצגת בכתיב הפונטי ארבעה עיצורים של‬

‫הערבית הקלסית (د ذ כמו בכתיב התקני וגם ض ظ)‪ ,‬ובתחום העיצורים זהו ייחודו‬

              ‫המובהק של הכתיב הפונטי‪:‬‬

‫د ذ	 ض ظ‬      ‫הערבית הקלסית	‪:‬‬

‫ד ׄד 	 ׄצ ׄט‬  ‫הכתיב הערבי־היהודי התקני‪	:‬‬

‫הכתיב הערבי־היהודי הפונטי‪ 	:‬ד ׄד 	 ׄד ׄד‬

‫כמו בכתיב התקני הנקודות הדיאקריטיות (המופיעות לעתים בצורת קו אלכסוני קצר)‬
‫עשויות להיעדר לגמרי‪ ,‬וזאת לא רק באות ׄד אלא גם באותיות המנוקדות האחרות‪ 2 .‬‬
‫כן נעדרים מהשיטה הפונטית קווי הכתיב הייחודיים הנזכרים שדבקו באורתוגרפיה‬

‫הערבית והועברו ממנה לכתיב הערבי־היהודי התקני‪ .‬לכן ‪ tāʾ marbūṭa‬בנסמך‬
‫מסומנת ב־ת (ובעיקרון רק ב־ת) ‪  2‬בהתאם למבטאה‪  2 .‬כמו כן י נחה בסופי מילים‪,‬‬
‫המקבילה על פי רוב ל־ ‪ alif maqṣūra bi-ṣūrat al-yāʾ‬בכתיב הערבי הקלסי‪ ,‬איננה‬

                              ‫לפרק זה עיינו גם הופקינס‪ Earliest texts ,‬ושם פרטים נוספים‪.‬‬    ‫‪2	 0‬‬
        ‫לעומת זאת‪ ,‬יש שהסימנים מיותרים‪ ,‬למשל דיגוש האות ּב פה ושם בגלוסרים א‪ ,1‬א‪.4‬‬          ‫‪2	 1‬‬
‫לעניין הסמיכות בכתיב ־ה‪ ,‬בעיקר בגלוסרים‪ ,‬עיינו ‪ .§2.2.3‬מן הראוי לציין ש־ת נמצאת גם‬          ‫‪2	 2‬‬

‫בנפרד ולא דווקא בסמיכות‪ ,‬כגון טקסט ג‪/1‬א ‪ 14‬גנת בנעמה = ج ّنة بنعمة; בתרגום להלכות‬           ‫‪2	 3‬‬
           ‫פסוקות שיובא בכרך השני מופיעה פעמים אחדות צורת הנפרד כליפת = خليفة‪.‬‬

‫כתיב הנפרד של סיומת הנקבה בטקסטים אלו הוא בדרך כלל ־ה כצפוי‪ ,‬אך לעתים גם ־יה; זה‬

                                          ‫האחרון משקף ִא ָמאלה בכתיב מלא; עיינו להלן ‪.§1.8‬‬

                                                                                            ‫‪26‬‬
   29   30   31   32   33   34   35   36   37   38   39