Page 37 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 37

‫מבוא‬

‫אל־ בצורת ליגטורה ואף כליגטורה נפרדת לא מחוברת לשם העצם הבא אחריה‪,‬‬

‫וזאת אפילו כמילה האחרונה בסוף שורה‪  2 .‬הפרדת התווית כמילה עצמאית (בין אם‬

‫כליגטורה ובין אם לאו) משקפת כנראה מבטא איטי (‪ )lento‬או כתיב מורפופונמטי‪,‬‬

‫ואף ייתכן שכתיבה נפרדת זו שימשה ָז ָרז להתפשטות כתיבת התווית ב־ל גם לפני‬

‫אותיות שמש (כבכתיב התקני)‪ :‬למשל ב‪/1‬ב בראשית ט‪:‬כא אל כמר = الخمر‪ ,‬ומתוך‬
          ‫ואל שר = وال ّش ّر; ט‪:‬יח אל‬
‫תאבות =‬                                ‫الשّثلמاשث‪.‬ברהאשושויגתםג‪:‬אהת‬  ‫אותו כתב יד לפני אות‬
‫א‪ 2‬מלכים‬  ‫המקרים הבודדים בגלוסרים‬
                                                                     ‫التابوت; ט‪:‬יט אל תלאת =‬

‫ה‪:‬יא אלצליבי; א‪ 3‬ירמיהו מ‪:‬א באלסאגור; א‪ 4‬יחזקאל כא‪:‬לא אלתאג‪ .‬במקרים רבים‬

          ‫קשה להכריע אם לפנינו תווית נפרדת או צמודה‪.‬‬

‫פרט לגלוסר א‪ ,1‬שניקודיו מלאים למדי‪ ,‬לא מצאנו בכתיב הפונטי טקסט מנוקד‬

‫באופן רצוף ושיטתי אלא רק ניקוד של מילים בודדות‪ ,‬הן ביד ראשונה הן ביד‬

‫שנייה‪ .‬על פי רוב הניקוד נעשה בסימנים טברניים; בכתבי יד מסוימים‪ ,‬כגון הגלוסר‬

‫ליחזקאל א‪ ,4‬נמצאים סימנים בבליים‪ .‬ליד מקרים של תוספת ניקוד ללא תועלת‬

‫ברורה (כגון ניקוד הכינוי ־הם הנזכר לעיל) יש מקרים שהניקוד בא כדי לסלק אי־‬

‫הבנות בקריאת מילים שבהן אפשר היה לצפות לאם קריאה‪ :‬א‪ 2‬מלכים א ו‪:‬ו נק ַצת =‬

                                             ‫ناقصات; א‪ 4‬יחזקאל כ‪:‬ל ֻד ֻנ ּב = ذنوب‪.‬‬

‫שיטה פונטית מעין זו שביסוד הכתיב הפונטי היא השיטה הטבעית בשביל אנשים‬

‫האמונים על הכתב העברי (והארמי) בלבד ואינם מושפעים מן הכתב הערבי הקלסי‬

‫ואולי אף לא הכירוהו‪ .‬על כן היא עשויה להתהוות באופן בלתי תלוי בתנאים דומים‬

‫בחברות שונות ובתקופות שונות‪ .‬כך נולד בעת החדשה בעיקר בצפון אפריקה כתיב‬

‫בעל סממנים עממיים הדומה באופיו לכתיב הערבי־היהודי הפונטי מן האלף הראשון‪.‬‬

‫עם דעיכת תור הזהב של הערבית היהודית הקלסית של ימי הביניים‪ ,‬השפעת התרבות‬

‫הערבית‪ ,‬כולל האורתוגרפיה הערבית‪ ,‬הלכה והצטמצמה בקרב היהודים‪ ,‬ועל כן‬

‫הכתיב הערבי־היהודי התקני נראה בעיני הדוברים מוזר ובלתי מובן‪ .‬לפיכך הנהיגו‬

‫יהודי המגרב החל מן המאה ה־‪ 15‬כתיב המזכיר ביותר את הכתיב הערבי־היהודי‬

‫הפונטי הקדום‪ .‬לפי החומר שבידינו ועל אף הדמיון הרב‪ ,‬אין כל קשר בין הטקסטים‬

‫הקדומים שנכתבו בכתיב פונטי ואשר נעלמו בתחילת האלף השני‪ ,‬לבין הטקסטים‬

‫המגרביים ההמוניים שצמחו באופן בלתי תלוי מאות שנים אחריהם‪ .‬לדעתנו אין כל‬

‫ספק שהכתיב המגרבי העממי התהווה בעת החדשה בהתפתחות המקבילה לזאת של‬

          ‫הטקסטים הקדומים‪ ,‬אך ללא כל השפעה ממנה‪.‬‬

          ‫‪ 	28‬כך גם בערבית־היהודית התקנית; השוו בלאו‪ ,‬דקדוק ‪.§45‬‬

‫‪29‬‬
   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42