Page 40 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 40
מבוא
להעניק לכתביהם גוון של רמת סגנון גבוה ,כגון :א 1שמות ז:כח 'ובמשארתיך' >
ו ִב ִכ ַבירְך כנראה = وبخبائرك "ובפרוריך"; א 3ירמיהו יח:כ 'שוחה' > זוביה = ُزبية
"שוחה"; 3א 5תהלים עב:ו 'זרזיף' > ינפיג = ينفج "ימטיר"; עו:ה 'אדיר' > קב = ق ّب
"נשיא"; עח:לד 'ושחרו' > ויתדרו = ويتذ َّروا "ו ֶיחסו"; עח:מח 'ויסגר' > וגלק = وغلق לא
בהוראת "סגר" אלא "הסגיר"; 3עח:מט 'חרון' > דרד = درد "כעס"; 3פג:יב 'נסיכמו' >
תרכנתהום = طراخنتهم "נשיאיהם" ואותה מילה שוב ב 5דניאל ו:ב ,ג; ב 2משלי ט:יז
'גנובים' > אלמחרוסה = المحروسة "הגנובה" 3 .
קו לשון נוסף המשקף ,כפי הנראה ,את נטייתם של המתרגמים להעביר את
רוממותם של כתבי הקודש גם לתרגומם הערבי הוא הניסיון לחקות את המקור
ולהתקרב אליו לא רק במשמעותו אלא גם בצלילו ובצורתו ( .)§2.2.2הטקסטים
המקראיים הכתובים בכתיב הפונטי (וכן במידה רבה גם תפסיר רס"ג) נוטים לתרגם
את מילת המקור העברית במילה ערבית אשר נבחרה מפני שיש לה יסוד פונטי
משותף ,על פי רוב יסוד דו־עיצורי ,עם מילת המקור העברית .שיטה זו שימשה לא רק
כלי פרשני ומפתח להבנת המקור העברי; נראה שבדרך זו ניסו גם להעביר בנאמנות
לקורא של התרגום הערבי חלק מהטקסט המקודש .שאילת מילים עבריות מכתבי
הקודש כגון ב/1ג בראשית לז:לא 'וישחטו' > ושחטו מצביעה אף היא באותו כיוון.
ליד אוצר מילים ,השייך מן הסתם למשלב גבוה ואינו לקוח משפת הדיבור,
נמצאות גם מיליות דקדוקיות קלסיות ,בייחוד מילית החיבור fa-ומילית השלילה
,lamשסביר להניח שאף הן לא שימשו בלשון יום־יום .דוגמאות למילית :fa-ב/1ג
בכור:יאאשיפנתסלתז:דכלח= فפنהוستםد ّ=ل;ف ُهבم;5דבני2אמלשה:לכי
= فهو; ב 3איוב ט:יז פהי = فهی; טז:כח פהו
פלמא = فل ّما .השימוש ב־lam
לשלילת העבר
נעשה כה רגיל בתרגומי מקרא דוגמת ב 2משלי א:ל 'לא אבו' > לם ישו = لم يشاءوا,
עד שבעלי הגלוסרים בתרגמם את הצירוף העברי 'לא ָפ ַעל' לא טרחו לציין את מילית
השלילה (המוכרת והמובנת) ותרגמו לערבית רק את הפועל .העובדה שהפועל הערבי
במקרים אלו מופיע תמיד בצורת yaf ʿalמראה שמילית השלילה שיש להשלימה היא
השוו בגלוסר א 5תהלים קיט:פה 'שיחות' > ריכיאת = رك ّيات שכנראה איננה אלא פרי שיבושים 36
של *זוביאת /زبيات.
37
אלא אם כן לפנינו גלגול הוראות לפי סג"ר העברי? 38
מילים נדירות נוספות מגלוסר א5מובאות אצל בלאו והופקינס ,תהלים .275 3 9
התרגומים המילוליים של מקראות ( ,)§2.2.2המאפיינים חיבורים רבים ,אינם ראיה לסתור כי
הם משקפים היצמדות למקור המקראי.
32
