Page 523 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 523

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

                    ‫דף ה‬

                                                 ‫עמ' א‬

‫‏‪> 					<. . . .>. . . . . .<. . 	.1‬‬

‫>‪.>. . . . . .<. .‬‬  ‫‏‪ .	2‬והשנה ‪  11‬התשיעית <				‬

‫‏‪ 	.3‬וזרעו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .<. . .‬י‌>וציאו מעשר‬

‫‏‪ .	4‬בשנה התשיעית והיא שלוש שנים‪  12 .‬ועל כן אמר מקצה שלש‬

‫‏‪ 	.5‬שנים תוציא את כל מעשר תבואתך‪  12 ,‬ו־הביאו את כל המעשר‬

‫‏‪ .	6‬אל בית האוצר‪  12 ,‬וכאשר יעברו שלוש שנים שהיא השנה התשיעית‪,‬‬
    ‫‏‪ .	7‬יוציא המעשר לבני לוי ו ַל ּכהנים ומעשר להוצאות העלייה לרגל‬

                    ‫‏‪ .	8‬ולעניים וליתומים‪ ,‬וזהו פירוש מה ששאלת עליו‪.‬‬

‫ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו וג' ‪  12‬ואמר‬  ‫‏‪ .	9‬ואמר‬

‫‪ .	10‬מעשר מן המעשר‪  12 .‬ואשר אמר ואכלת לפני ה' אלהיך (במקום אשר יבחר לשכן‬

                          ‫שמו שם) מעשר‬

‫‪ .	11‬דגנך ותירשך ויצהרך (ובכרת בקרך וצאנך)‪  12 ,‬פירושו ו ַה ְת ֵקן ‪  12‬מה שנצטווית מן‬

                                                                                      ‫‪ 	119‬צוקר ‪.9,79‬‬
‫‪ 1	 20‬היינו מצפים ל־”אחרי שלוש שנים“‪ .‬הכוונה אולי לשנה התשיעית בויקרא כה‪:‬כא‪-‬כב הבאה אחרי‬
‫שלוש שנים שלא צמחה תבואה‪ ,‬כי השנה השישית הצמיחה תבואה לשלוש שנים‪ ,‬לשנה השישית‪,‬‬
‫השביעית והשמינית; אחרת צוקר ‪ 79‬הע' ‪ .246‬ואם כן לפנינו ראיה שבניגוד לצוקר ‪ 40‬הע' ‪80‬‬
‫הכותב קראי הוא‪ ,‬שהרי בשנה התשיעית‪ ,‬שהיא השנה השנייה למחזור השמיטה‪ ,‬מופרשים לפי‬
‫הכותב מעשר ראשון ומעשר שני וגם מעשר עני‪ ,‬ואילו לפי חז”ל מעשר עני מופרש רק בשנה‬

                                                        ‫השלישית והשישית של מחזור השמיטה‪.‬‬
                                                                                   ‫‪ 	121‬דברים יד‪:‬כח‪.‬‬
                                                                                      ‫‪ 	122‬מלאכי ג‪:‬י‪.‬‬
                                                                                   ‫‪ 1	 23‬במדבר יח‪:‬כו‪.‬‬
                                                                                             ‫‪ 1	 24‬שם‪.‬‬

                                     ‫‪ 1	 25‬דברים יד‪:‬כג‪ .‬השוו להלן דף ט של המאסף שורה ‏‪ 7‬ואילך‪.‬‬
‫‪ 1	 26‬הפסוק מוסב לפי חז”ל למעשר שני ואילו המשיב כאן מס ּבו למעשר ראשון‪ ,‬כלומר‪ :‬התקן את‬

                                                    ‫המעשר ותנהו ללויים שלהם מותר לאוכלו‪.‬‬

‫‪515‬‬
   518   519   520   521   522   523   524   525   526   527   528