Page 525 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

‫‪ .12‬מעשר ובכור‪ ,‬כמו שאמר ‪ 12‬נמצאו דברך‌(!) ואכלם‪ 12 .‬ואמר את‬
‫‪ .13‬אשר תמצא אכל‪ 12 ,‬פירושו ַה ְת ֵקן‪ ,‬כך ַה ְת ֵקן המעשר‬

‫‪ .14‬והבכור‪ ,‬ולא התכוון ָא ְכ ֵלה ּו‪ ,‬וכאשר ימסרנו למי שנצטווה‬
‫‪ .15‬הרי ִהתקינ�וֹ ‪ .‬והאכילה פירושה מתחלק לחלקים רבים‬

‫‪ .16‬זולתי אכילה (ממש)‪ :‬ויאכלו את המועד‪ 13 ,‬ועשו‪ .‬ואכלת את כל העמים‪ 13 ,‬ותמשול‪.‬‬
‫‪ .17‬ואוכלה ותהי בפי כדבש‪ 13 ,‬ולמדתיה‪ .‬לא יוכל ‪ 13‬בעלה הראשון‪ 13 ,‬ייאסר‪.‬‬

‫עמ' ב‬

‫ות ַכ ּלה ‪ 13‬את העמים אשר‬ ‫‪1‬‏‪12-‬א‪ 13 .‬‬
‫‪12‬ב‪ .‬‬

‫‪ .13‬בארץ ישראל‪ .‬אומרים (בערבית) ’ ִא ְכל�וּ בשרם‘‪ 13 .‬ואמר ירמיה נמצאו דבר ‌ך(!)‬

‫‪ . 14‬ואכלם‪ 13 ,‬והדיבור אינו נאכל אלא רק מותקן כמו שאמר‬

‫‪ .15‬ליחזקאל בן אדם את אשר תמצא אכול ‪<+‬אכול את המגלה הזאת>‪ 13 ,‬והמגילה‬

‫אינה‬

‫‪ 127‬תרגום המקבילה‪:‬‬
‫‪1‬‏‪< .‬כמו שא>‌מר נמצאו דברך ואכלם ואמר את אשר‬
‫‏‪< .2‬תמצא> אכל אכול את המגלה הזאת פירושו התקן‪,‬‬

‫‪3‬‏ ‪ .‬כך אמר התקן המעשר והבכור ולא התכוון‬
‫‪4‬‏‪ָ < .‬א ְכ ֵלה ּו>‪ ,‬וכאשר תמסרהו למי שציווהו (ה‘)‪ ,‬הרי‬

‫‏‪5‬א ‪ .‬התקנ ָתה ּו‪.‬‬
‫‪ 1 28‬ירמיה טו‪:‬טז‪.‬‬
‫‪ 129‬יחזקאל ג‪:‬א‪.‬‬
‫‪ 130‬דה"י ב ל‪:‬כב‪.‬‬
‫‪ 131‬דברים ז‪:‬טז‪.‬‬
‫‪ 132‬יחזקאל ג‪:‬ג‪.‬‬

‫‪ 133‬לפי שיטת שתי אותיות השורש אכ”ל ו־יכ”ל אחד הם‪ ,‬וכך גם נראה אכ”ל = כל”י להלן עמ‘ ב‬
‫שורה ‪ 12‬בהתייחסות לדברים ז‪:‬טז‪.‬‬
‫‪ 134‬דברים כד‪:‬ד‪.‬‬

‫‪ 135‬תרגום השורות ‏‪12-1‬א הובא לעיל כמקבילה לדף ג עמ' ב ‪6‬‏‪.19-‬‬
‫‪ 136‬צוקר ‪ .6,75‬תוכן הטקסט ממשיך את הדיון שבדף ג עמ' ב לעיל‪ ,‬והכוונה כאן ל־’ואכל ָת‘ דברים‬

‫ז‪:‬טז‪.‬‬

‫‪ 137‬ב‪49‬הופרסאותק’ ַ‪2‬ה‪1‬ש أ�מיن ֵצي أ�םك‘لל لפיحمמ أ�טבخيעه‪.‬לשון שמי ידוע; השוו‪ ,‬למשל‪’ ,‬ואכלו קרציהון‘ דניאל ג‪:‬ח וקוראן‬

‫‪ 1 38‬ירמיה טו‪:‬טז‪.‬‬
‫‪ 139‬יחזקאל ג‪:‬א‪.‬‬

‫‪517‬‬