Page 8 - ETMOL 41

‫מקוה‪-‬ישראל עיבדה את הפרדס‬ ‫שמחון ובן שימול המשיכו לעבד‬ ‫מעדתו שיתיישבו בפרדם ויעזרו לשני‬
‫על‪-‬ידי כמה מתלמידיה )אחד ממנהלי‬ ‫לבדם את האדמה והצליחו לשפר את‬
‫הפרדס במהלך השנים היה יעקב גרינ­‬ ‫מצב הגן‪ .‬בדו״ח השמור בארכיץ‬ ‫החוכרים‪ ,‬שנטעו בתרכ״ז )‪500 (1867‬‬
‫ברג‪ ,‬בוגר מקוה( ואף היא לא הצליחה‬ ‫מונטיפיורי בבית‪-‬המדרש לרבנים‬ ‫עצים‪.‬‬
‫להפיק ממנו רווחים‪ .‬לבסוף החליט‬ ‫בלונדון נאמר‪ ,‬כי הוא נטוע הדרים‬
‫הוועד הירושלמי של ״קרן מזכרת‬ ‫ואפרסקים וגדלים בו קני‪-‬סוכר‪ ,‬תירס‪,‬‬ ‫עניין הושבת המשפחות נתעכב ולפ­‬
‫משה״ לחסל את הפרדס ולמכרו‪ ,‬תוך‬ ‫פילפל ירוק ועוד ירקות‪ .‬כל השטח‬
‫התנייה שלעולם ייקרא השטח על שם‬ ‫מעובד יפה ובו מערכת‪-‬השקייה עם‬ ‫רשת הפרדס נשתרבב בצורה לא ברו­‬
‫מונטיפיורי‪ .‬מספר שותפים‪ ,‬שרכשו את‬ ‫תעלת‪-‬אבן‪ ,‬בתי‪-‬אבן יציבים‪ ,‬אורווה‪,‬‬ ‫רה אדאמם‪ ,‬ראש המושבה האמריקאית‬
‫השטח בדצמבר ‪ ,1923‬חילקוהו ל‪200-‬‬ ‫החדשה ביפו‪ .‬בסים למידע על‪-‬כך‬
‫חלקות‪ ,‬שנמכרו לציבור‪ .‬הקונים הקימו‬ ‫באר עם מנוע‪-‬שאיבה ובריכה‪ 5 ,‬גמלים‪,‬‬ ‫מהווה תעודה המצויה בארכיון הציוני‬
‫על חלקותיהם בתים נמוכים‪ .‬חלק מהם‬ ‫חמור ועגלה‪ .‬שמחון ובין שימול מעסי­‬ ‫מ‪ .29.7.1867-‬בה מודיע אדאמם‪ ,‬כי‬
‫קיימו בתחילה משקי‪-‬עזר קטנים ליד‬ ‫קים‪ ,‬נאמר בדו״ח‪ ,‬ערבי בשם מוסא‪,‬‬ ‫הוא מוותר על החזקת הפרדס לטובת‬
‫״יעקב שמואל וישראל בן שמחוך׳ וכי‬
‫בתיהם‪.‬‬ ‫הגר שם עם משפחתו‪.‬‬ ‫הוא משחרר את ״האגודה ליישוב‬
‫לאחר קום המדינה‪ ,‬מכרו התושבים‬ ‫השניים ובני משפחותיהם הפריחו את‬ ‫הארץ״ מכל אחריות‪ .‬הוא מאשר גם‬
‫שהזדקנו את הבתים המשמשים בחלקם‬ ‫הפרדס ושמרו עליו בלילות משודדים‪.‬‬ ‫קבלת ‪ 20‬לי״ש באמצעות חיאט‪ ,‬סגן‪-‬‬
‫בתי‪-‬מלאכה ומשרדים‪ .‬חלק מהמבנים‬ ‫מצבו הטוב של הפרדס גרם נחת‬
‫נהרס ואחרים עומדים בעזובתם‪ ,‬מפנים‬ ‫למונטיפיורי בבקרו בו בתרל״ה ‪-‬‬ ‫הקונסול הבריטי בארץ‪ .‬מכאן עולה‬
‫אפשרות‪ ,‬לפיה מסרה ״האגודה לישוב‬
‫מקומם לבתים מודרניים‪.‬‬ ‫‪ .1875‬כך נמשך המצב עד תרנ״ד‪ ,‬תשע‬ ‫הארץ״ האלמונית‪ ,‬את הפרדס‪ ,‬אותו‬
‫וכאמור‪ ,‬השריד האחרון לפרדס הישן‬ ‫שנים לאחר פטירת מונטיפיורי‪ ,‬אז‬ ‫ניהלה בשביל מונטיפיורי‪ ,‬או חלק‬
‫הוא עץ ההדר בחצר הבית הישן‪ .‬נקווה‬ ‫החליטה ״קרן מזכרת משה״‪ ,‬שלא‬
‫שעתה תגדר עיריית תל‪-‬אביב את העץ‪,‬‬ ‫זכתה לרווח מהפרדס‪ ,‬להחכירו לחברת‬ ‫ממנו‪ ,‬לאדאמם בחכירה‪.‬‬
‫תציב שלט ואף תטפל בו‪ ,‬כדי לשמרו‪.‬‬ ‫״כל ישראל חברים״ וזו מסרתו לעיבוד‬ ‫חמש משפחות נשלחו בתרכ״ח )‪(1868‬‬
‫בית‪-‬הספר החקלאי שלה‪ ,‬מקוה‪-‬ישראל‪.‬‬
‫לעיון נוסף‪ :‬פרדס מונטיפיורי ‪ -‬ש‪.‬‬ ‫משפחות בן שימול ושמחון‪ ,‬שהואשמו‬ ‫לפרדס ועשו עם שמעון ובן שימול‬
‫הלוי‪ ,‬קתדרה תשל׳׳ז; ההתחלות של‬ ‫כי לא עיבדו את הפרדס כהלכה‪ ,‬פונו‬
‫עבודת אדמה בידי יהודים באיזור יפו‪,‬‬ ‫בעבודות הגן‪ .‬המשיכו בנטיעה‪ ,‬שיקמו‬
‫ממנו בכוח‪ ,‬עניין שנדון בבית‪-‬דין הג­‬ ‫את הבאר והבריכה ואת שאר הבניינים‪,‬‬
‫קתדרה ‪ 6‬תשל״ח‪.‬‬ ‫דול בירושלים‪ ,‬אשר פסק לטובת המפו­‬ ‫בהם בית בן ‪ 2‬קומות‪ .‬המשפחות הנוס­‬
‫פות עזבו את הפרדס לאחר שדרשו‬
‫נים‪.‬‬ ‫הקצבה מ״קרן מזכרת משה״‬
‫)מונטיפיורי( ולא קבלוה‪ ,‬היות והעצים‬

‫שנטעו עוד לא נשאו פרי‪.‬‬

‫לדוד גיסין יש פנאי‬

‫בימים אלו יצא לאור על־ידי יד יצחק בן־צבי וההוצאה לאור של משרד הבטחון ״ספר העליה הדאשונה״‬
‫בעריכת מרדכי אליאב‪ ,‬בן שני כרכים‪ .‬בספר מ שתתפים עשרות חוקרים המבק שים להסביר א ת ייחודה‬
‫ומהותה של העליה־הראשונה‪ ,‬פותחת תנועת התחיה‪ .‬מתוך הספר מתפרסמת כאן עדותו של דוד‬

‫יודילביץ‪ ,‬אי ש ראשון־לציון‪ ,‬על הדלח׳נס הראשון של המושבה שנסע ליפו‪:‬‬

‫לפעמים זז הדליז׳נס ממקומו‬ ‫שעת הנסיעה מראשון־לציון ליפו‬
‫בתשע‪ ,‬ולעתים קרובות בעשר‪:‬‬ ‫היתה קבועה לשמונה בבוקר‪ .‬ושעת‬
‫אלא שהיה יורד ברחוב דרור לאט‬ ‫חזרה מיפו לראשון־לציון נועדה‬
‫לשלוש אחרי הצהרים‪ .‬אבל מי זה‬
‫לאט‪ ,‬ור׳ דוד הטוב היה מביט אחור­‬
‫נית‪ ,‬פן עוד מישהו דולק אחריו‬ ‫יכול לדקדק ולכוון דווקא לשעה‬
‫ומכתב בידו‪ ,‬הלא היום יום הפוסתה‪.‬‬ ‫שמונה? ואם עדיין עומד הוא בתפי­‬
‫בערך בצהרים היה מגיע ליפו‬ ‫לה‪ ,‬ואם עדיין יש לו לסדר איזו‬
‫ובערך בשלוש החלו בהכנות לחזור‪.‬‬ ‫עבודה‪ ,‬ואם עדיין לא שתה כוס תה?‬
‫וכמובן כשבא הראשון ולא מצא‬
‫כשהכריז ר׳ דוד גיסין בעל הדלי‪-‬‬
‫עדיין איש‪ ,‬אמר לנפשו‪ :‬״אעשה‬ ‫ז׳נם על השעה ‪ ,8‬רצה לומר‪ ,‬כי‬
‫עוד קפיצה לסוכולובסקי‪ ,‬לקנות‬ ‫יכולים כבר לבוא לדליז׳נס ב‪ 8-‬וכל‬
‫הקודם לתפוס מקום זכה‪ ,‬אבל אץ‬
‫מעט סולת בשביל הבית״ ובינתיים‬ ‫הדליז׳נס זז ממקומו אלא אחרי‬
‫בא השני לדליז׳נס וראה שאין עדיין‬ ‫שכבר כל ששת המקומות תפוסים‪,‬‬
‫איש‪ ,‬ויעש גם הוא קפיצה לאלברנם‬ ‫ואחרי שכל נשי המושבה מסרו לר׳‬
‫)סוחר ביפו(‪ .‬שב הראשון וראה‬
‫שבכל זאת ״אין איש״ עדיין‪ ,‬ויח­‬ ‫דוד את פקודותיהן מה שעליו להר‬
‫ציא לפועל בשבילן ביפו‪ ,‬למשל‪:‬‬
‫ליט לעשות עוד קפיצה לליב ברקוף‬
‫לקנות פקעות חוטים‪ ,‬מסמרים בג­‬
‫וכך השלישי וכך הרביעי‪ :‬ממילא‬
‫מובן‪ ,‬שרק שוטים רצו וישבו אל‬ ‫רוש וחצי‪ ,‬זכוכית למנורה מספר ג׳‪,‬‬
‫הדליז׳נם בשלוש‪ ,‬הפיקחים היו‬ ‫לקחת את התמונות אצל הצלם‬
‫סבונג׳י אם הצליחו‪ ,‬שלוש צלחות‪,‬‬
‫באים בחמש‪ ,‬ומעולם לא איחרו‪.‬‬
‫כוסות לתה וכר וכר‪.‬‬