Page 8 - ETMOL 41
P. 8
מקוה-ישראל עיבדה את הפרדס שמחון ובן שימול המשיכו לעבד מעדתו שיתיישבו בפרדם ויעזרו לשני
על-ידי כמה מתלמידיה )אחד ממנהלי לבדם את האדמה והצליחו לשפר את
הפרדס במהלך השנים היה יעקב גרינ מצב הגן .בדו״ח השמור בארכיץ החוכרים ,שנטעו בתרכ״ז )500 (1867
ברג ,בוגר מקוה( ואף היא לא הצליחה מונטיפיורי בבית-המדרש לרבנים עצים.
להפיק ממנו רווחים .לבסוף החליט בלונדון נאמר ,כי הוא נטוע הדרים
הוועד הירושלמי של ״קרן מזכרת ואפרסקים וגדלים בו קני-סוכר ,תירס, עניין הושבת המשפחות נתעכב ולפ
משה״ לחסל את הפרדס ולמכרו ,תוך פילפל ירוק ועוד ירקות .כל השטח
התנייה שלעולם ייקרא השטח על שם מעובד יפה ובו מערכת-השקייה עם רשת הפרדס נשתרבב בצורה לא ברו
מונטיפיורי .מספר שותפים ,שרכשו את תעלת-אבן ,בתי-אבן יציבים ,אורווה, רה אדאמם ,ראש המושבה האמריקאית
השטח בדצמבר ,1923חילקוהו ל200- החדשה ביפו .בסים למידע על-כך
חלקות ,שנמכרו לציבור .הקונים הקימו באר עם מנוע-שאיבה ובריכה 5 ,גמלים, מהווה תעודה המצויה בארכיון הציוני
על חלקותיהם בתים נמוכים .חלק מהם חמור ועגלה .שמחון ובין שימול מעסי מ .29.7.1867-בה מודיע אדאמם ,כי
קיימו בתחילה משקי-עזר קטנים ליד קים ,נאמר בדו״ח ,ערבי בשם מוסא, הוא מוותר על החזקת הפרדס לטובת
״יעקב שמואל וישראל בן שמחוך׳ וכי
בתיהם. הגר שם עם משפחתו. הוא משחרר את ״האגודה ליישוב
לאחר קום המדינה ,מכרו התושבים השניים ובני משפחותיהם הפריחו את הארץ״ מכל אחריות .הוא מאשר גם
שהזדקנו את הבתים המשמשים בחלקם הפרדס ושמרו עליו בלילות משודדים. קבלת 20לי״ש באמצעות חיאט ,סגן-
בתי-מלאכה ומשרדים .חלק מהמבנים מצבו הטוב של הפרדס גרם נחת
נהרס ואחרים עומדים בעזובתם ,מפנים למונטיפיורי בבקרו בו בתרל״ה - הקונסול הבריטי בארץ .מכאן עולה
אפשרות ,לפיה מסרה ״האגודה לישוב
מקומם לבתים מודרניים. .1875כך נמשך המצב עד תרנ״ד ,תשע הארץ״ האלמונית ,את הפרדס ,אותו
וכאמור ,השריד האחרון לפרדס הישן שנים לאחר פטירת מונטיפיורי ,אז ניהלה בשביל מונטיפיורי ,או חלק
הוא עץ ההדר בחצר הבית הישן .נקווה החליטה ״קרן מזכרת משה״ ,שלא
שעתה תגדר עיריית תל-אביב את העץ, זכתה לרווח מהפרדס ,להחכירו לחברת ממנו ,לאדאמם בחכירה.
תציב שלט ואף תטפל בו ,כדי לשמרו. ״כל ישראל חברים״ וזו מסרתו לעיבוד חמש משפחות נשלחו בתרכ״ח )(1868
בית-הספר החקלאי שלה ,מקוה-ישראל.
לעיון נוסף :פרדס מונטיפיורי -ש. משפחות בן שימול ושמחון ,שהואשמו לפרדס ועשו עם שמעון ובן שימול
הלוי ,קתדרה תשל׳׳ז; ההתחלות של כי לא עיבדו את הפרדס כהלכה ,פונו
עבודת אדמה בידי יהודים באיזור יפו, בעבודות הגן .המשיכו בנטיעה ,שיקמו
ממנו בכוח ,עניין שנדון בבית-דין הג את הבאר והבריכה ואת שאר הבניינים,
קתדרה 6תשל״ח. דול בירושלים ,אשר פסק לטובת המפו בהם בית בן 2קומות .המשפחות הנוס
פות עזבו את הפרדס לאחר שדרשו
נים. הקצבה מ״קרן מזכרת משה״
)מונטיפיורי( ולא קבלוה ,היות והעצים
שנטעו עוד לא נשאו פרי.
לדוד גיסין יש פנאי
בימים אלו יצא לאור על־ידי יד יצחק בן־צבי וההוצאה לאור של משרד הבטחון ״ספר העליה הדאשונה״
בעריכת מרדכי אליאב ,בן שני כרכים .בספר מ שתתפים עשרות חוקרים המבק שים להסביר א ת ייחודה
ומהותה של העליה־הראשונה ,פותחת תנועת התחיה .מתוך הספר מתפרסמת כאן עדותו של דוד
יודילביץ ,אי ש ראשון־לציון ,על הדלח׳נס הראשון של המושבה שנסע ליפו:
לפעמים זז הדליז׳נס ממקומו שעת הנסיעה מראשון־לציון ליפו
בתשע ,ולעתים קרובות בעשר: היתה קבועה לשמונה בבוקר .ושעת
אלא שהיה יורד ברחוב דרור לאט חזרה מיפו לראשון־לציון נועדה
לשלוש אחרי הצהרים .אבל מי זה
לאט ,ור׳ דוד הטוב היה מביט אחור
נית ,פן עוד מישהו דולק אחריו יכול לדקדק ולכוון דווקא לשעה
ומכתב בידו ,הלא היום יום הפוסתה. שמונה? ואם עדיין עומד הוא בתפי
בערך בצהרים היה מגיע ליפו לה ,ואם עדיין יש לו לסדר איזו
ובערך בשלוש החלו בהכנות לחזור. עבודה ,ואם עדיין לא שתה כוס תה?
וכמובן כשבא הראשון ולא מצא
כשהכריז ר׳ דוד גיסין בעל הדלי-
עדיין איש ,אמר לנפשו :״אעשה ז׳נם על השעה ,8רצה לומר ,כי
עוד קפיצה לסוכולובסקי ,לקנות יכולים כבר לבוא לדליז׳נס ב 8-וכל
הקודם לתפוס מקום זכה ,אבל אץ
מעט סולת בשביל הבית״ ובינתיים הדליז׳נס זז ממקומו אלא אחרי
בא השני לדליז׳נס וראה שאין עדיין שכבר כל ששת המקומות תפוסים,
איש ,ויעש גם הוא קפיצה לאלברנם ואחרי שכל נשי המושבה מסרו לר׳
)סוחר ביפו( .שב הראשון וראה
שבכל זאת ״אין איש״ עדיין ,ויח דוד את פקודותיהן מה שעליו להר
ציא לפועל בשבילן ביפו ,למשל:
ליט לעשות עוד קפיצה לליב ברקוף
לקנות פקעות חוטים ,מסמרים בג
וכך השלישי וכך הרביעי :ממילא
מובן ,שרק שוטים רצו וישבו אל רוש וחצי ,זכוכית למנורה מספר ג׳,
הדליז׳נם בשלוש ,הפיקחים היו לקחת את התמונות אצל הצלם
סבונג׳י אם הצליחו ,שלוש צלחות,
באים בחמש ,ומעולם לא איחרו.
כוסות לתה וכר וכר.