Page 12 - etmol_140
P. 12
לבין הלא־מורע הוא פער חולני ,והוא זקוק למרפא .ואילו ומחמת העוצמה היוקרת ממנה .ער אשר ,במקרים
אני סבור ,כי לא רק התשוקה אל הארץ אלא גם הפחד הקיצוניים ,הפכה הארץ הרחוקה כולה לטאבו ונאסרה
והחרדה מפניה היו גורמים מוצהרים ומודעים בתולדות כולה בנגיעה ובהנאה :מן ההר אל העיר ומן העיר אל
ישראל .חכמים רבים הדגישו אותם ופיתחו אותם .קצתם הארץ :״׳והגבלת את העם סביב׳ )שמות י״ט ,י״ב( —
אפילו העלו אותם לרמה של עמרה קיומית ושיטה סביב ירושלים וסביב ארץ־ישראל .׳השמת לכם עלות בהר
מחשבתית .אכן היחד היהודי לארץ־ישראל התאפיין ונגוע בקצהו׳ — זו ארץ־ישראל והר הבית״ ,ר׳ אליעזר
משכבר הימים במתיחות עמוקה ,בשניות ובדו־ערכיות; אך
כל אלה לא נעלמו מעיניהם מווירצבורג ,במאה ה־.13
של המחברים היהודים לאורך מובן מאליו כי הגלות והריחוק מן הארץ חידדו מאוד את
הדורות .רק מחקרינו אנו, המתיחות הזו .דווקא מי ששמר אמונים לארץ־ישראל,
ועמדותינו האידאולוגיות דווקא מי שגידל ורומם אותה ונשא את דמותה בחמדה
שלנו ,הם שדחקו אותן מעין ובתקווה ,היה עלול ברבות הימים להירתע ממנה ולסגת מן
רואה והם שצריכים תיקון. האפשרות של מגע חי עמה .ככל שנקף הזמן וככל
שהעמיק המרחק ,נתעלתה ירושלים של מטה יותר ויותר
לדעתי ,ההתנגדות החרדית והחלה ללבוש את דמותה של ירושלים של מעלה .ומעתה
שקמה בדורותינו נגד הציונות — מי יהיה ראוי להיכנס בשעריה? ומי יהין לבוא אליה?
ביטאה גם היא חרדה כזו מפני כמו אותה אהובה רחוהה ,שבמהלך ימים ולילות ארוכים
המפגש הקולקטיבי עם ארץ נעשתה כה נשגבה בחלומותיו של האוהב ,עד אשר מנע
I״ ■י הקודש .אמת ,ההתנגדות עצמו ממנה — מפחד החילון והחילול ואולי גם מפחד
השגרה והאכזבה .״זכה את מהיות לי חברת ,קדושה את
החרדית לתנועה הלאומית •;11. משבת עמי״ ,כותב ח.נ .ביאליק ,כך גם הארץ הקדושה
התרכזה תחילה בצביון
החילוני של התנועה והרחוקה בלבם שלרבים מנאמניה.
ומנהיגיה .אמת ,היא יצאה
חוצץ גם נגד האקטיביזם מולדת מול ארץ קודש
הציוני ,נגד היומרה החדשה •I
’ י ■■ ' לחולל פריצה היסטורית בכוח הווה אומר :כבר מימים קדומים שררה בתודעה הדתית
אדם ולהביא גאולה לאומית שניות מושגית ביחס לארץ־ישראל :בית מולדת מול ארץ
בדרך הטבע .אך המחאה קודש .אולם לימים נוספה עליה'גם שניות אחרת,
הדתית מול הציונות נבעה גם היסטורית :היהודי הריאלי למול הארץ האידיאלית .שני
ממניעים עמוקים אחרים, המתחים הללו חברו יחדיו בספרות ובמציאות וחיזקו זה
ובמרכזם גם הרתיעה את זה .כתולדה מכך נוצרה בתולדות ישראל התנודה
המסורתית מפני ארץ־ישראל המתמדת בין חמדה לחרדה ,בין הערגה לארץ לבין
— הפחד מן התביעה הרוחנית הרתיעה ממנה .יתר על כן :היו מקרים שבהם לא רק
ומן השגב המאיים שלאודם הגלות אלא גם החורבן — חורבן המקדש והארץ —
הצטיירה הארץ בעידן הגלות. הוסיף והחריף מתח זה וגם נסך בו נופך דמוני .הוא הטיל
בהר הבית החרב ובארץ־ישראל השוממה גוון אפלולי של
גורמים ממריצים תוהו מאיים ,כזה שרק יחידי סגולה יוכלו לעמוד במחיצתו.
רק הם ימצאו כוח להתייצב כנגד האופל המיסטי הזה
ארבעה גורמים עיקריים ולהילחם בו .אך מאליה עולה השאלה :כלום נוכל גם אנו,
עודדו במרוצת הדורות את
המשיכה היהודית ואת הבריות הרגילות ,לחיות עמו ולעמוד מולו?
הכמיהה הדתית אל ארץ־ הכמיהה והערגה היהודית אל ארץ־ישראל תוארו
במפורט בספרות שהוקדשה לחקר תולדות ישראל
ישראל: ומחשבת ישראל .לעומת זאת ,הרתיעה והחרדה היהודית
א .המשיכה אל המצוות. מפני הארץ כמעט שלא נדונו בספרות זו .אמנם הם טבעו
קמיזומםן להשמוצכונוית התלויות בארץ ירושלים ,ציור מהמאה ה־5ו עקבות ניכרים בשירה העברית החדשה )כך למשל אצל
דתים עשירים יותר מאלה יהודה עמיחי ,חיים גורי ,זלדה ,דליה רביקוביץ ,אביגדור
המאירי ,איל מגד ועוד .מוטיב החררה מן הארץ נרמז
שמזומנים להם בגלות. הרבה גם אצל ש״י עגנון( ,אך הם לא הותירו עקבות
ב .הכמיהה אל הקדושה .ארץ־ישראל ריתקה אליה מקבילים בדיונים ההיסטוריים ,העיוניים והאידאולוגיים
יהודים לא רק מחמת אורח החיים המיוחד המזומן על־
ידה ,אלא גם בגלל המשיכה הדתית הקדושה .יהודים שהתרכזו בזיקה בין העם לארצו.
חשקו בארץ הקודש מחמת הנוכחות האלוהית אמנם כן ,יש להצביע על יוצא דופן מובהק בעניין זה,
הלוא הוא הסופר א״ב יהושע ,אולם לפי יהושע יש
האינטנסיבית השורה בקרבה. להבריל היטב בין יחסו הגלוי של העם אל הארץ לבין
ג .הציפיה למימוש מדיני .ארץ־ישראל אינה רק מחוז יחסו הסמוי והמודחק .ברובד אחד ,גלוי ומודע ,העם
חפץ של היהודי היחיד .גם התקוה' למימוש קיבוצי של היהודי שולל את הגולה ונמשך אל ארץ־ישראל בכל
כנסת ישראל כולה נקשרה בא pזו .נאחזה בה גם הציפיה מאודו .אך ברובד אחר ,נסתר ובלתי מדוע ,הוא חושש
וירא ממנה ובורח מפניה אל הגלות .פער כזה בין המודע
12
