Page 14 - etmol_140
P. 14
מסכנים ,מסכנים! בני השתים־עש־ שליש נשארו בדרך
רה ,השלוש־עשרה ,החזיקו מעמר
אי־כה ...אבל הקטנים בני השמונה, מפגש בדרך לסיביר עם ילדים קנטוניסטים
העשר ...שום מכחול שחור לא
יצליח לבטא זוועה כזאת על הבד. בשנת 1827נגזרה על יהודי רוסיה אחת הגזירות האכזריות ביותר :גיוסם
חוורים ,תשושים ,מפוחדים ,עמדו של ילדים בני 12ומעלה שבגיל 18יצורפו לצבא וישרתו בו 25שנים.
לבושים סגיני-חיילים מגושמים שצ הילדים גוייסו במטרה ״לחנכם״ עד לשירותם במחנות רחוקים בסיביר,
ווארונם זקוף ,ושלחו מבטים חסרי- בעיצומו של דבר ,לנצרם .הקהילות היהודיות היו אחראיות לגיוס הילדים
אונים ,מעוררי־רחמים אל החיילים, וכאן קרה אחד הפרקים המבישים בתולדות יהודי רוסיה :ראשי הקהילות
שיישרו את טוריהם בגסות .שפתיים היו חוטפים את ילדי העניים ומשלחים אותם במקומם של ילדי העשירים,
לבנות ,עיגולים כחולים מתחת הנכבדים והרבנים .משלא מצאו ילדים בני 12במספר מספיק ,היו חוטפים
לעיניים העידו על קדחת או הצטנ ילדים גם בני שמונה־תשע .צעקות האמהות שילדיהן נחטפו עולה עד היום
נות .וילדים חולים אלה ,הלכו ,ללא מהספרות של אותם ימים .אותם ילדים כונו ״קנטוניסטים״ ,טירונים
טיפול ,ללא חיבה ,נשובי-רוחות
בלתי פוסקות מים־הקרח ,הלכו אל קטינים בלשון הגרמנית.
אלכסנדר הרצן ,בן למשפחה אצילה ,היה מהוגי הדעות והסופרים
הקבר. החשובים של רוסיה ,שלחם במשטר הצארי ונדון ב״834ו להגליה לסיביר.
ושימו לב ,הוליך אותם קצין טוב־ בדרכו פגש במחנה ילדים יהודים חטופים ,המובלים לסיביר .בזכרונותיו
לב ,שצר היה לו על הילדים .ומה תיאר את הפגישה המזעזעת ,ואת שיחתו עם הקצין המוביל אותם לגלות:
היה ,אילו נקלע במקומו איש-צבא
״מתי אתם יוצאים?״ ״את מי אתם מוליכים ,ולאן?״
קשוח? ״כבר מזמן היה צריך ,אבל הגשם
נגעתי בזרועו של הקצין ,אמרתי היה נורא חזק ...היי ,אתה ,חייל, ״אל תשאל ,למה שהלב נשבר
״שמור עליהם״ ,וקפצתי לעגלה. מזה .נו ,על זה יודעים הגדולים,
רציתי לבכות ,הרגשתי שלא אוכל צווה לאסוף את רגי־הרקק!״ העסק שלנו הוא למלא פקודות ,לא
כינסו את הקטנים והעמירו אותם שלנו האחריות .אבל לפי האנושי ,זה
להתאפק... בטורים .זה היה אחד המראות
האיומים שראיתי מימי — ילדים לא יפה.״
מתוך הספר ״ימי ומחשבותי״
מאת אלכסנדר הרצן בתרגום מגורשים בדרך לסיביר ״ומה הוא העניין?״
צבי ארד ,הוצאת ״דביר״. ״ראה ,ארון ,אספו המון יהודונים
ארורים ,בני שמונה־תשע .לצי מג
ייסים אותם ,או מה — לא יודע.
בהתחלה אז ציוו להריץ אותם לפרם
)שם מקום( ,ויצא שינוי ,ומריצים
אותם לקזן .אני קיבלתי אותם לפני
מאה וערסט )מידת מרחק רוסית(.
הקצין שמסר אותם ,אמר; ׳צרה
גרולה ,שליש נשארו בררך׳ )הקצין
הצביע על הארמה( .המחצית לא
יגיעו ליעד,״ סיים.
״היו מגיפות ,או מה?״ שאלתי,
מזועזע עד עומק נפשי.
״לא ,לא שהיו מגיפות ,רק פשוט
מתים כמו זבובים .היהודון ,אתה
יודע ,כזה חלוש ,ךכרוך ,כמו חתול
שפשטו עורו ,לא התרגל ללוש את
הרפש עשר שעות ולאכול צנימים
— וגם אנשים זרים ,לא אב ,לא אם,
לא פינוק .נו ,ישתעל קצת ,ישתעל
והולך למוגיליוב )קבר ברוסית(.
ואמור לי ,עשה אתי חסר ,מה זה
עלה להם בראש ,מה אפשר לעשות
בילרים ?״
שתקתי.
14
