Page 17 - ETMOL_120

‫מי היה מנדל קרמר?‬

‫איש מסתורין בתקופה התורכית ־ ידען‪ ,‬עתונאי‪ ,‬מוכתר ובולש אחרי הרצל‬

‫בן־יהודה שיצאו לאור בירושלים‪,‬‬ ‫מאת אמנון מיכלין‬ ‫מנדל קרמר‪ ,‬שחי בסוף המאה‬
‫ובעתונים עבריים בחוץ לארץ‪:‬‬ ‫הקודמת ובראשית מאה זו בירושלים‪,‬‬

‫״העברי״‪ ,‬״מצפה״ ואחרים‪ .‬לעתים היה‬ ‫היה אחד האנשים המיוחדים של עיר‬
‫הקודש ‪ -‬מעין רוקח‪ ,‬מה שבונה‬
‫תורת המרקחת‪ .‬במשך הזמן התחזק חותם בפסבדונים ״אבו יוסף״‪ .‬בשנת‬ ‫״ידען״‪ ,‬בתב ומודיע של עתונים‬
‫מעמדם של הידענים־רוקחים עד לידי ‪ 1890‬כתב ב״הצבי״ על הזוהמה‬ ‫עבריים בארץ ובחוץ לארץ‪ ,‬שתדלן‪,‬‬
‫כך שהיו רופאים שעבדו אתם ברחובות מאה־שערים ועל הצורך‬ ‫מובתר מטעם התורבים״‪ ,‬איש קשר בין‬
‫ב״שותפות״‪ :‬הרופא קיבל מן הידען לשמור על נקיונה‪ .‬בעתון ״המוריה״‬
‫קיטון בתוך בית־המרקחת ובו טיפל מתח ביקורת על חברת העזרה היהודית‬ ‫המימשל ויהודי העיר‪ ,‬ויש אומרים גם‬
‫בחוליו ובתמורה מסר את מירשמיו ״למען ציון״ המשגרת לארץ רופאים‬ ‫מעין ״בלש״ מטעמו‪ .‬הדיעות עליו היו‬
‫להכנה בידי הידעךהרוקח‪ .‬מנדל קרמר צעירים שנסיונם דל ועליהם להתחרות‬ ‫חלוקות כבר בחייו‪ ,‬יש האומרים שבל‬
‫היה אחד הידענים המפורסמים של ברופאים המנוסים של המיסיון‪ .‬קרמר‬ ‫מה שעשה‪ ,‬למען הישוב היהודי עשה‪,‬‬
‫ירושלים‪ .‬בשנת ‪ 1890‬פתח בית־ הרבה לכתוב בעתונות בענייני רפואה‪:‬‬ ‫ויש אומרים שלאו דווקא‪ .‬בקיצור‪,‬‬
‫מרקחת בקומת הקרקע של ביתו על נסיובים למחלות שונות‪ ,‬על‬
‫בשכונת מאה־שערים‪ ,‬מול חצר חב״ד‪ ,‬המלריה הנגרמת ״על ידי יתוש הנמצא‬ ‫איש מסתורין‪.‬‬
‫שנחשב במודרני לפי מושגי אותם ברוב גדול״‪ ,‬על השנית והחלירע‪.‬‬
‫שניים ממאמריו הבולטים פורסמו‬ ‫מנחם מנדל קרמר נולד בעיר מינסק‬
‫ימים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1869‬ועלה לארץ עם משפחתו‬
‫ב״השקפה״ ו״חבצלת״ בנושאי מחלות‬ ‫ב־‪ .1873‬עו״ד אביבה נאמן‪ ,‬קרובת‬
‫משפחה למשפחת קרמר‪ ,‬מסרה כי‬
‫האסכרה והקדחת ו״איך להילחם‬ ‫נסיוב נגד דיפטריה‬ ‫במשפחה מקובל שהוא נולד בשנת‬
‫בהמחלות״‪ .‬הוא כתב על ענייני‬ ‫‪ 1864‬והיה נכדו של ר׳ משה‬
‫מפשגלובה‪ ,‬אחיו של הגאון מוילנה‪,‬‬
‫היישוב‪ :‬על בחירות לוועד העיר‪ ,‬על‬ ‫הגר״א‪ .‬את חינוכו קיבל ב״חדר״‬
‫ובישיבת ״עץ חיים״ ונשא לאשה בת‬
‫אף־על־פי שלא היה מוסמך לרוקחות הצורך להקים בית־חולים נוסף בעירו‪,‬‬ ‫למשפחת פוריש‪ .‬לדבריה של גב׳ נאמן‪,‬‬
‫כינה את עצמו ״רוקח״ על כרטיסי יעץ בעניין בחירת רבנים וכתב‬ ‫הרי בניגוד לציפיות שתלו בו המשפחה‬
‫הביקור שלו ועל נייר המכתבים כתב הספדים על אישים שנפטרו‪.‬‬ ‫וקרוביו‪ ,‬החל להסתובב בחוצות העיר‬
‫לבוש ״פראנג׳י״‪) ,‬בגדים אירופיים(‪,‬‬
‫מנדל קרמר‬ ‫״אפטייקר׳ או ״פרמציין״ בין השאר‬ ‫ונהג בחופשיות־מה‪ .‬בעיתות הקיץ‬
‫הודיע בעתונות כי ברשותו נסיוב‬ ‫לבש חליפה לבנה‪ ,‬כובע פקק לראשו‪,‬‬
‫כמנהג התיירים האירופים‪ ,‬ומקל‬
‫מיוחד למחלת הדיפטריה‪ ,‬מיובא‬ ‫הליכה מהודר בידו‪ .‬מצעירותו היה‬
‫איש כבד בשר ולעתים קרובות נראה‬
‫מאירופה‪ ,‬ופירסם בעתונים על תרופה‬ ‫נוסע במרכבה ממאה־שערים אל בית־‬
‫הקפה של הארמנים שבין החומות‪ ,‬כדי‬
‫נגד שיעול שהוא ייבא‪ .‬ב־‪ 1908‬הקים‬ ‫״לבלות״ שם‪ .‬בשלב מסויים קיבל‬
‫כנראה הכשרה אצל אחד מרופאי‬
‫״אגודת רוקחים״‪.‬‬ ‫ירושלים ונעשה ל״ידען״‪ ,‬מעין רוקח‬
‫לא מדופלם‪ .‬מאחר שבאותם ימים לא‬
‫ב־‪ 1894‬לקח לו כשותף את אריה‬
‫רבות היו התרופות‪ ,‬הרי היתה זו‬
‫לייב גברילוביץ‪ ,‬אף הוא ידען ירושלמי‬ ‫מלאכה שנקנתה גם ב״לימוד עצמי״‪.‬‬

‫ידוע‪ .‬כמנהג אותם ימים ישב בבית־‬ ‫עד לאמצע המאה ה־‪ 19‬לא היו‬
‫רופאים של ממש בירושלים‪.‬‬
‫המרקחת של קרמר ד״ר סמואל הופמן‪,‬‬ ‫האוכלוסיה טופלה בידי רופאי אליל‪,‬‬
‫גלבים‪ ,‬מצמידי עלוקות ומקיזי דם‬
‫גרמני״נוצרי שרכש את אמון‬ ‫שעשו את מלאכתם בחוצות העיר‬
‫ונעזרו בדרווישים ערביים‪ .‬לאחר‬
‫הירושלמים והיה בנו של כריסטוף‬ ‫שהוקמו בתי־חולים בירושלים קם‬
‫מעמד ה״ידענים״‪ .‬רבים מהידענים‬
‫הופמן‪ ,‬מייסד כת הטמפלרים‬ ‫רכשו ידע בלוותם את הרופאים שכולם‬
‫באו מחוץ לארץ‪ .‬הם סייעו להם‬
‫■‪\ //‬‬ ‫שהתיישבו באותו זמן בארץ‪ .‬בין‬ ‫להידבר עם חוליהם ומהם למדו את‬
‫הרופאים שישבו אצל קרמר היו גם ■ן■‬

‫ד״ר איינשלר‪ ,‬הרופא של ״ביקור ‪1 %%‬‬
‫חולים״‪ ,‬וד׳ר זאמילי‪ .‬בשנת ‪1900‬‬
‫הודיע מנדל קרמר על חלוקת תרופות‬
‫בחינם ״לכבוד חג השולטן״‪ .‬כעבור \‪/ 1 1‬‬
‫שנתיים בירך בעתונות את ראש‬
‫עיריית ירושלים והודה לו שהעניק‬

‫;־‪■ :‬ן ®‬ ‫רשיון לעסקו‪ .‬בזכות רשיון זה היה‬
‫פטור‪ ,‬אף־על־פי שהיה רק ידען‪^ ,‬‬
‫'‪3|p‬‬

‫מהשגחה של רוקח מוסמך‪'J .‬‬

‫מימי בחרותו הרבה לכתוב בעתונים '‪6 Hi‬‬

‫העבריים‪ ,‬ב״חבצלת״ שעורכו היה‬

‫ישראל פרומקין‪ ,‬בעתונים של אליעזר‬