Page 18 - ETMOL_120

‫חודשים שוחרר ושב לירושלים‪ .‬עם‬ ‫כי ניירותיו בקשר לשירות הצבאי‬ ‫אולם את רישומו הגדול השאיר‬
‫שובו גילה ברבים את רצונו ״למכור‬ ‫נשלחו לדמשק‪ ,‬אולם שר הצבא‬ ‫בירושלים כ״מוכתר מאה שערים״‪,‬‬
‫את בית מסחר הרפואות והמרקחת שלי‬ ‫בירושלים חליד אפנדי הודיע לו כי‬ ‫ממונה מטעם התורכים שאחד‬
‫אשר במאה־שערים ואשר בה נמצא‬ ‫מתפקידיו היה להיות המתווך בין‬
‫חרבח מיני רפואות וכלי ניתוח‬ ‫דברי קרמר אינם נכונים‪.‬‬ ‫המימשל לבין יהודי ירושלים‪ .‬הוא היה‬
‫וארגזים וכלים יפים וטובים מאד וחפץ‬ ‫אולם מנדל קרמר זכה לפירסום גם‬ ‫מפרסם הודעות מטעם המימשל‬
‫אני מאד כי כל זה יקנו אחינו בני עמנו‬ ‫בעולם היהודי‪ .‬בשנת ‪ ,1898‬שנה לאחר‬ ‫התורכי בעתונות תחת הכותרת‬
‫בארץ ישראל בעד העזרה המדיצינית‬ ‫הקונגרס הציוני הראשון‪ ,‬יצא הרצל‬ ‫״האדון מנדל קרמר מודיע״‪ .‬ישעיהו‬
‫לארץ‪ ,‬בעקבות הקיסר וילהלם הגרמני‬ ‫פרם‪ ,‬איש ירושלים וחוקר חשוב של‬
‫בארץ ישראל״‪.‬‬ ‫שביקר בארץ‪ ,‬כדי להיפגש אתו כאן‪.‬‬ ‫תולדותיה‪ ,‬הגדיר את מנדל קרמר‬
‫נראה שהתורכים חשדו ביהודי‬ ‫בספר זכרונותיו כ״מי שידו בכל ויד כל‬
‫בימי האנגלים‬ ‫המתיימר לרכוש את הארץ למען‬ ‫בו״‪ .‬כותבי זכרונות מאותם ימים‬
‫הציונים ושלחו אחריו את מנדל קרמר‪,‬‬ ‫מתארים אותו מזוויות שונות‪ :‬החוקר‬
‫נראה שמעלליו של מנדל קרמר לא‬ ‫כדי שימסור להם על מעשיו כאן‪ .‬הרצל‬ ‫והגיאוגרף ד׳ר ברוור כתב כי קרמר‬
‫תמו גם בימי האנגלים‪ .‬קצין המשטרה‬ ‫כותב ביומנו בשהותו ביפו‪ :‬״בחוץ עמד‬ ‫שימש כשוטר־חרש אצל התורכים‬
‫דוד תדהר מספר בזכרונותיו כי אף־‬ ‫שוטר חרש שאומרים עליו כי ציוני‬ ‫כחצי יובל שנים‪ .‬לעומתו כתב חוקר‬
‫על־פי שקרמר לא היה מעודו פקיד‬ ‫הוא‪ ,‬מנדל קרמר‪ ,‬אשר ליווה אותנו‬ ‫ארץ ישראל א‪.‬ר‪ .‬מלאכי כי תודות‬
‫רשמי של השלטונות‪ ,‬הרי קיבל‬ ‫החל מיפו״‪ .‬ועם סיום ביקורו הוא‬ ‫לקשריו הצליח מנדל קרמר להציל‬
‫מהמימשל תשלום חודשי של שש‬ ‫כותב‪ :‬״אני עצמי כבר על האוניה מחוץ‬ ‫יהודי ירושלמי שנאשם בעלילת דם‪.‬‬
‫לירות כדי לקנות בהן עתונים עבריים‪.‬‬ ‫לתחום בריות כמנדל קרמר״‪ .‬לפי‬ ‫מנדל קרמר נוכח בעת החקירה‪ ,‬מיהר‬
‫הוא סימן בעפרון אדום קטעים שונים‬ ‫גירסה אחרת היה קרמר ציוני בכל ליבו‬ ‫למסור עדות כי הוא חף מפשע וכך‬
‫שניתנו לפקיד ברוך רוזן לשם תרגומם‬ ‫ולקח על עצמו את המשימה לעקוב‬ ‫שוחרר היהודי והמעליל הועמד לדין‪.‬‬
‫לאנגלית‪ .‬בגלל קשריו אלה עם‬ ‫גם יודא סגל־וויס כתב בזכרונותיו כי‬
‫השלטונות פנו אליו יהודים רבים‬ ‫אחרי הרצל‪ ,‬כדי לגונן על המנהיג‪.‬‬ ‫קרמר ״הצליח להזיז דברים תודות‬
‫קרמר גם ביקש להדריך קבוצות‬ ‫לקשריו״‪ .‬דודתי אהובה מיכלין־פגי‪,‬‬
‫בעניינים שונים וזכו לעזרתו‪.‬‬ ‫תיירים יהודים בארץ ובספריית אחד־‬ ‫בת ירושלים מדורות‪ ,‬סיפרה לי בזמנה‪,‬‬
‫קרמר נכנם באופן חופשי לתחנות‬ ‫העם בתל־אביב מצוי מכתב שלו לד׳ר‬ ‫כי בימי ילדותה נהגו להזהיר את ילדי‬
‫משטרה כדי לברר אם תיקים שונים‬ ‫השכונה ״למהר ולהיכנס לבית כל‬
‫כבר אושרו‪ .‬שוטרים וקצינים יראו‬ ‫‪,; .‬בבית מוחי הרפואות א^ר ברעזרן‪.‬הממעלה‬ ‫אימת שקרמר מגיע למקום״‪ .‬כאשר‬
‫מפניו כי ראוהו נכנס אצל פקידים‬ ‫הטילו התורכים ״מרשם תושבים״‬
‫וקצינים בכירים‪ .‬תדהר מספר כי פעם‬ ‫שע־ים• נמצאלמכור כל מיני רפואות חד^ים וגם‬ ‫וכתובותיהם‪ ,‬ביקשו רבים שלא‬
‫נשאל על־ידי תושב ירושלים ר׳ ליזר‬ ‫דדבה ספעצאלטען מארופה ■לכל מיני מחלות‬ ‫להירשם‪ ,‬כדי שאי־אפשר יהיה לגייסם‬
‫מבתי הורדנא‪ ,‬אם קיבל ‪ 10‬לירות מידי‬ ‫כתעורות פרופםורים ורופאים נחלים מערי‪,‬ארופה‬ ‫בעתיד לצבא‪ .‬אלה היו משלמים‬
‫קרמר‪ .‬התברר כי אותו ליזר שביקש‬ ‫למוכתרים תשלום מיוחד כדי שלא‬
‫לסדר עניין כלשהו במשרדי העיריה‬ ‫והכל כמקח העוה‪ : .‬״‬
‫מסר לקרמר ‪ 25‬לירות‪ 10 ,‬מהן היו‬ ‫להיכנס לרשימות המימשל‪.‬‬
‫מיועדות לראש העיר‪ 10 ,‬לתדחר וחמש‬ ‫מודעה בעתון ירושלמי בראשית המאה‬ ‫נראה שהיו למנדל קרמר יריבים‬
‫לקרמר עצמו‪ ,‬דמי שירות״‪ .‬תדהר‬ ‫רבים בירושלים‪ .‬מעתון ״האור׳ משנת‬
‫מספר כי מייד הזמין אליו את קרמר‬ ‫היינריך לווה בברלין‪ ,‬מראשוני‬ ‫‪ 1912‬מתברר כי ועד העיר ביקש‬
‫והכניסו למעצר‪ .‬ברחמי הקצינים‬ ‫הציונים‪ ,‬בו הוא מציע את עצמו‬ ‫להפסיק את התשלומים הקבועים‬
‫הבריטים שוחרר והתחייב שלא לשוב‬ ‫לשירותה של קבוצת יהודים מגרמניה‬ ‫ל״אותו איש״‪ ,‬משמע למנדל קרמר‪.‬‬
‫העומדת לבקר בעיר־הקודש בראשותו‬ ‫שלושה גליונות אהר־כך כותב מנדל‬
‫ולהיכנס לתחנות המשטרה‪.‬‬ ‫של לווה‪ .‬הוא אומר כי בעונג רב ישמח‬ ‫קרמר כי הוועד הכללי שילם לו‬
‫לקרמר היו שלושה בנים ובת‪ .‬נתן‬ ‫לקבל את תוכנית הטיול ולדווח‬ ‫משכורת עשרים שנה ואם ימצא ועד‬
‫היה קצין בכיר במשטרת תל־אביב‪,‬‬ ‫העיר כי הביא תועלת לעדת האשכנזים‬
‫יוסף היגר לברזיל‪ .‬אליהו עבד כשוליה‬ ‫למטיילים על ״כמה עניינים כאן״‪.‬‬ ‫יוסיפו לשלם לו כי בפרוטוקולים‬
‫בבית־מרקחת ליד שער יפו בירושלים‬ ‫כפי שנמסר‪ ,‬גורש קרמר מהארץ על־‬ ‫נרשמו מעלליו הטובים‪ ...‬״ובאיזה צדק‬
‫אצל רוקח חשוך ילדים שהעביר לו‬ ‫ידי התורכים בימי מלחמת העולם‬ ‫יטען דוד ילין נגדי? יודע אני כי שונא‬
‫לפני מותו את עסקו‪ .‬בית־חמרקחת‬ ‫הראשונה וחזר לאחר הכיבוש האנגלי‪.‬‬ ‫הוא לי כי כתבתי נגדו ב׳החרות׳ כאשר‬
‫פעל עד קום המדינה‪ .‬הבת רחל למדח‬ ‫במכתב למנחם אוסישקין‪ ,‬ראש ועד‬ ‫הייתי חבר ועד העות׳מאנים והרי הכל‬
‫רפואה בגרמניה ונישאה לעקיבא‬ ‫הצירים‪ ,‬המצוי בארכיון הציוני‪ ,‬הוא‬ ‫יודעים כי אני אחד מכל עדת ישראל‬
‫ליברכט מפתח־תקוח‪ .‬מנחם מנדל‬ ‫מספר כי בחודש שבט תרע״ז‪-‬חורף‬ ‫היודע את חוקי הממשלה ועומד תמיד‬
‫קרמר נפטר בשנת ‪ 1935‬ונקבר בחר־‬ ‫‪ - 1917‬גזרה ממשלת תורכיה גזירת‬ ‫להגן על כבוד עדתנו״‪ .‬בכל אופן‪,‬‬
‫גלות עליו ועל משפחתו ״רק בעוון‬ ‫הוועד הפסיק את תשלום המשכורת‬
‫חזיתים‪.‬‬ ‫אשר השתדלתי לטובת הציונות‬
‫אגב‪ ,‬לצילום של מנדל קרמר במאמר‬ ‫ולשפה העברית בארץ־ישראל״‪.‬‬ ‫למנדל קרמר‪.‬‬
‫זה סיפור משלו‪ .‬ולטר צדק‪ ,‬צלם־‬ ‫״שנתיים עברו עליו בנדודים במחוזות‬ ‫בגליון אחר של העתון מוסר אברהם‬
‫עתונאי מגרמניה‪ ,‬עלה לארץ בראשית‬ ‫תורכיה השונים ובחודש שבט תרע״ט‪-‬‬ ‫בן יוסף ריבלין כי״כל מי שיש לו ענין‬
‫שנות השלושים‪ .‬הוא היה ציוני ובקיא‬ ‫‪ - 1919‬שב בשלום לארצנו היקרה‬ ‫עם גיוס לצבא‪ ,‬לא יפנה למנדל קרמר‬
‫בכתבי הרצל‪ ,‬וקרא על מנדל קרמר‬ ‫והחביבה לעיר ירושלים״‪ ,‬ופתאום‪,‬‬ ‫שהפסיק לפני שנתיים ממשרת מוכתר‬
‫שנשלח מירושלים לעקוב אחרי‬ ‫חודשיים אהר־כך נגזרה עליו פעם‬ ‫מאה־שערים ואין לו דריסת רגל‬
‫המנהיג הציוני‪ .‬מייד כשחגיע ולטר‬ ‫נוספת גזירת גלות‪ ,‬למצרים ‪ -‬הפעם‬ ‫במשרדו של חליד אפנדי‪ ,‬המפקד‬
‫צדק לארץ‪ ,‬נסע לירושלים‪ ,‬חיפש ומצא‬ ‫על־ידי האנגלים ושם ישב שמונה‬ ‫הצבאי של ירושלים״‪ .‬דברים אלו כתב‬
‫את מנדל קרמר‪ ,‬איש בעל גוף‪ ,‬בעל‬ ‫חודשים במחנה־שבויים עם שבויי‬ ‫ריבלין בעקבות הבטחה שנתן לו קרמר‬
‫הצבא הגרמני ב״הקאמפף קאנטרא״‬
‫רוח טובה והומור‪ ,‬וצילמו‪.‬‬ ‫ובמקומות אחרים ורק אחרי שמונה‬ ‫‪18‬‬