Page 13 - ETMOL_120
P. 13
החסידית נטלה את מושגי היסוד הקבליים הדנים בהימצאות בהיכלות ובעבודת המלאכים ,לקיים אתם שיח רבות
מושגים מנוגדים בתוך ההוויה האלוהית ,וקבעה אותם גם ושיג ,ולחזות באל .ספרות זו אינה מייחסת
בתחומי ההוויה האנושית ובפרט בתחום הנהגתו המיסטית חשיבות לדבר האל או למסורת הכתובה ,אלא
ממקדת את עניינה בראיית האל ובשינון שיעור
של הצדיק ,מנהיג העדה. קומתו ,בלמידת שמותיו הרבים ובהכרת פרטי
שינויים בדרכי העבודה הדתית ההיירארכיה השמימית.
ההגדרה המשתנה של מהות האל גורמת לשינוי מכריע הספריה הפילוסופית -נוצרה בשלהי האלף במחשבה
בפירוש תורת האלוהות ולתמורה בדרכי העבודה הדתית הראשון ובראשית האלף השני כתגובה
מאז ומעולם .מגוון השמות והכינויים שהאל מכונה בהם
לאורך הדורות ,וריבוי המושגים המגדירים את זיקתו של לפגישה מאוחרת עם האסכולות הלא־יהודיות ורך הדורות
האדם לאלוהיו ,מיטיבים לשקף את התמורות המתחוללות שעיצבו את המחשבה הדתית בימי הבינים -
במהותו מנקודת מבטם של הדורות השונים ,הבוראים אותו
מחדש בצלמם הדתי ובדמותם הרוחנית ,ותורמים ,כל אחד הכלאם ,האריסטוטליות והניאופלאטוניות.
על פי דרכו ,להרחבת מושג האל המקראי ולשינוי משמעותו.
עם שינוי מושג האל משתנים פעמים רבות אף העקרונות הספריה הפילוסופית היהודית ניסתה ליישב ל אליאור
הפרשניים ועבודת האלוהים המתחייבת מהם ,משתנה בין תפיסה אימפרסונאלית ,המושתתת על
התפילה ומשתנה תפיסת האדם .במקום שאלוהים נתפס
כיישות מיתית או כקורא מיתולוגי ,נתבע האדם לספר את הפשטה גמורה של האל ,על אחדות ,על היעדר
המיתוס ,לעצב את חייו בזיקה אליו ואף לתת לשיחזורו
ביטוי פולחני .במקום שהאל נתפס כמחוקק ומצווה ,יתמקדו שינוי ושלילת הגשמות ממנו מכל וכל ,לבין
חיי הדת בהגשמת החוקים ובציות להם .במקום שהאל נתפס
כ״איף ,או כמי שהעולם לא קיים לגביו והאין והיש שווים תפיסת האל הפרסונאלית של דת ההתגלות,
כעיניו ,ישאף האדם להתאיין ולהגיע ל״הפשטת הגשמיות״
שיש בה בריאה ,רצייה והשגחה .ההוגים הפילוסופים טענו
ול״כיטול היש״.
אם האל מוגדר כ״שיעור קומה״ ונתפס כמערכת מורכבת שעבודת האל האמיתית היא השגתו במחשבה .ההשגה
של שיעורים ושמות ,ימקד האדם את עבודתו בשיעור
שיעורים של הקומה האלוהית ובשינון שמותיהם ,ובמקום הדתית האמיתית היא זו הבאה מכוחה של הכרה שיכלית
שבו מודגשת מהותו החזיונית של האל ,ישאף האדם ״לראות
מלך ביופיו״ ,לצפות ,לחזות ולהתבונן בחזיון השמיימי. צרופה ולא זו הנובעת מציות וממשמעת.
במקום שבו ההוויה השמיימית נתפסת כ״מרכבה״
וכהיירארכיה מלאכית נשגבת ,משבחת ומשוררת לאל ,נכסף הספריה הקבלית -שנתחברה מעזלהי המאה ה־ 12ואילך,
האדם ״לרדת למרכבה״ או ״לעלות למרכבה״ ,לשמוע את הציעה תפיסת אל מיסטית ,שיש בה כפל פנים,
המלאכים ,וללמוד את רזיהם ,בעוד שבמקום אשר בו מוצע יש בה בחינה אינסופית ,נעלמת ,מזה ,ומידה
דואליזם קוסמי של ״רוח אור׳ ו״רוח חושך׳ והאל נתפס סופית ,המוגדרת בשם ,במידה ובגבולות
בצביון של לוחם אפוקליפטי היוצא באחרית הימים לקרב עם התייחסות ,מזה .בחינות אלו הנקראות ״אין
״בני אור״ נגד ״בני חושד׳ ,גם האדם מתפלל לאל לוחם סוף״ ו״עשר ספירות״ ,יוצרות אחדות דינאמית
ומכריז מצדו מלחמה על בוהות החושך .במקום אשר האל ומבארות את ההוויה האלוהית באחדות
נתפש בו כשכל טהור או כאינטלקט מופשט ,מוגדרת מטרת שבתהליך אין סופי של נביעה ובמכלול
העבודה כעיון שכלי ,כהשגה פילוסופית ובהפשטה תהליכים המתחוללים בין קטבים מנוגדים.
אינלקטואלית ,ובמקום שבו האלוהות נתפסת במערכת הקבלה הטעימה את השניות שבין הוויית
ספירות ,נקרא האדם לייחד את הספירות במחשבתו ״הקליפה״ להוויית הקדושה ודנה במאבק
ובמעשיו ולבוון אליהן בתפילתו .כאשר ההוויה האלוהית ביניהן ,מאבק המושפע באופן מכריע מעבודת
נתפסת בשבורה בעקבות ״שבירת הכלים״ ו״פיזור
הניצוצות״ הרי האדם פועל ל״תיקון״ ול״העלאת ניצוצות״, האדם החורץ את גורל ההוויה בולה.
ובשעה שהאלוהות מצטיירת בדמות השכינה הגולה ,נקרא
האדם להזדהות עם ״השכינה הגולה״ ו״לגאול אותה משביה״. הספריה השבתאית -שנתחברה בשלהי המאה
יוצריה השונים של המחשבה הדתית ביקשו לפרוץ את ה־ 17ובמאה ה־ ,18שיקפה התעוררות רוחנית
גבולותיו של העולם המוהשי ולגעת בעולם שמעבר לזמן שמקורה במקובלי צפת ,ולפיה קיים קשר
ולמקום .הנסיונות השונים לצייר את המהות האלוהית, מיסטי הדוק בין קיום מצוות ודקדוקי כוונה
לראות את המופשט שמאחורי המוחש ,לפרוץ את גבולות בתפילה לבין קירוב העידן המשיחי .ההוויה
השפה ,לפענח את העומק המסתתר מאחורי הפשט ,לתהות שרויה בגלות אחרי ״שבירת הכלים״ וניצוצות
על נבכי הנצח שמעבר לזמן ולהבין את החוקיות הסמויה של
המציאות הנגלית ,משתקפים במשמעויות המגוונות שיוחסו אלוהיים פזורים בה ,שבויים בידי ה״קליפה״.
ניצוצות אלה עשויים להיגאל משביים בידי עם
למושג האל ובהשלכותיהן השונות על עבודת האדם.
ישראל באמצעות תהליך ה״תיקוף .רעיונות אלו
לעיון נוסף; ״תמורות במושג האל במחשבה היהודית״ רחל היו רקע להכרזתו של שבתי צבי כמשיח בשנת
אליאור ,בתוך ״מגוון דעות והשקפות בתרבות ישראל״1992 , 1648ולתנועה הגדולה שעורר .לאחר שנאסר
והתאסלם ,היו ממאמיניו שנתנו להמרתו
13 משמעות מיסטית ,הכרוכה במאבק עם
ה״קליפות״.
הספריה החסידית -שנתחברה בשלהי המאה
ה־ 18ובמרוצת המאה ה* ,19שילבה את מורשת
המחשבה הקבלית עם תפיסת אל חדשה וביקשה
ליצור ראיית עולם כוללת שגישרה בין
התהליכים האלוהיים שתוארו בקבלה הלוריאנית )של רבי
יצחק לוריא ,האר׳י הקדוש( ,לבין תודעתו של האדם
ותהליבי מחשבתו .ביסודה גורסת תורה זו שבכל דבר בעולם
שרויה החיות האלוהית והיא יסוד קיומו .המציאות הגשמית
נתפסת כלבוש לאור אין־סוף או כביטוי נגלה לנובחות
האלוהית ,ומכאן המשמעות הכפולה של ההוויה -המציאות
היא בעת ובעונה אחת מהות אלוהית וגם גילוי גשמי .התורה
