Page 11 - etmol 82

‫בתי־קפה של סוכרים‬

‫בהי‪-‬קנה בהל‪-‬אביב היו בשוות השלושים והארב»י□ מרכזי□‬
‫םפרות״ם ואמנות״□ ששמעם יצא בכל הארץ‬

‫מאת שלמה טנאי‬

‫כמורה לספרות‪ .‬היו שם ישראל זמורה‪ ,‬המבקר שהחל‬ ‫בהתחלת שנת הלימודים‪ ,‬בכיתה השמינית‪ ,‬בשנת ‪,1938‬‬
‫לעסוק אז במו״לות חלוצית‪ :‬הוצאת ספרים וכתב״עת בשם‬ ‫סבור היה חברי לספסל״התיכון‪ ,‬עוזר רבין‪ ,‬כי שירי כבר‬
‫״מחברות לספרות״‪ .‬א‪.‬ד‪ .‬שפירא‪ ,‬אחר כך שפיר‪ ,‬היה מטיל‬ ‫ראויים שיופיעו בדפוס‪ .‬כתבתי כבר שנתיים בסתר‪ ,‬ועוד‬
‫בי מבט חייכני‪ ,‬מעין פרץ־צחוק קל‪ ,‬ומנסה להדריבני;‬ ‫היססתי‪ ,‬אך בעידודו החלטתי לנסות ולהציע שיר משלי‬
‫מנשה לוין כבר היה בעל נכס של פרוזה חדשנית עם ״מאה‬ ‫ל״דבר״‪ .‬בהפסקה הגדולה עליתי על האופנים ורכבתי אל‬
‫לילות״ ויעקב הורוביץ סיפר סיפורי תל״אביב וחתולותיה‪.‬‬ ‫ביתו של דב סדן‪ ,‬אז שטוק‪ ,‬ששימש עורך המוסף הספרותי‬
‫של ״דבר״‪ .‬צילצלתי בדלת‪ ,‬במעונות־עובדים שברחוב‬
‫ועמהם שמעון גנס‪ ,‬אחר כך גן‪ ,‬שכתב רשימות קצרות‪.‬‬ ‫פרישמן בתל־אביב‪ ,‬ואשתו שפתחה לי‪ ,‬אמרה שהוא נמצא‬
‫בוקר אחד‪ ,‬כעבור זמן קצר‪ ,‬שימשתי אני‪ ,‬האורח החדש‪,‬‬ ‫בחצר‪ .‬נכנסתי אל אזור הדשא‪ ,‬שבמרכז המעונות‪ ,‬וראיתי‬
‫כמכניס״אורחים וכאשר טיילנו הציירת צילה בינדר ואני‪,‬‬ ‫אדם נמוך־קומה‪ ,‬עוסק במה שעוסק‪ .‬ניגשתי אליו ואמרתי‬
‫שנינו שיצאנו זה עתה את תנועת״הנוער‪ ,‬ברחוב בן־יהודה‪,‬‬
‫הצעתי שניכנס ל״אררט״ וכך החלה הכרותה שלה עם‬ ‫שיש לי שיר בשביל ״דבר״‪.‬‬
‫״מה שמך?״‪ ,‬שאל‪ ,‬כשהוא לוקח מידי את המעטפה‪.‬‬
‫חבורת הסופרים‪.‬‬ ‫״שלמה קושיצקי״‪ ,‬השבתי ומיד למדתי מפיו את תולדות‬
‫מאוחר יותר הכרתי את רפאל אליעז‪ ,‬הבולגרי העליז‪,‬‬ ‫משפחתי בפולין והופתעתי שאני‪ ,‬תלמיד גימנסיה עלום״‬
‫שחור״הבלורית״המכסיפה ואת אליהו טסלר‪ .‬מודע נוסף‬ ‫שם‪ ,‬הנני כספר״הפתוח לפני האיש‪ ,‬שלא ראיתיו קודם‪ .‬זה‬
‫היה כמובן אחד הגלויים הרגילים של סדן‪ ,‬שאגר בדרך‬
‫היה ישראל כהן‪ ,‬המבקר ועורך ״הפועל הצעיר״‪.‬‬
‫״אררט״ לא היה התחנה הראשונה בבן״יהודה‪ :‬באותה‬ ‫מופלאה ידיעה ללא גבול על עמו‪ ,‬תרבותו ולשונו‪.‬‬
‫עת בערך היה קיים ״כסית״‪ ,‬במעלה בן־יהודה קרוב‬ ‫נפרדנו והוסכמו בינינו שני דברים‪ .‬ראשית‪ ,‬על השיר‬
‫לפרישמן‪ ,‬והשם ניתן לו על ידי אברהם שלונסקי‪ ,‬אלא‬ ‫יבוא שם עברי וכיוון שאחי הבכור מכם החליף שם משפחתי‬
‫ש״כסית״ זו נדדה קל מהרה לדיזנגוף וליובה‪ ,‬היתה שם‬ ‫לטנאי‪ ,‬הצטרפתי גם אני אל שם המשפחה החדש‪ .‬ושנית ‪-‬‬

‫בעלת־הבית‪ ,‬נמרצת וקובעת סדרים‪.‬‬ ‫על פי בקשתי הוקדש השיר לש‪ .‬שלום‪ ,‬הנערץ עלי‪.‬‬
‫כעבור שבועות אחדים נדפס שירי הראשון בעתון‬
‫יחזקאל איש־כסית מגיש לאברהם שלונסקי ולחנה רובינא‬ ‫ספרותי מרכזי ובזה נפתח לי הפתח אל תוך המבוך של‬
‫עבודת־יצירה‪ ,‬אנשים‪ ,‬ספרים‪ ,‬להט־יצרים וריב‪ ,‬קנאת־‬
‫‪11‬‬
‫סופרים ואחוות״סופרים‪ ,‬מבוך שבו אני מהלך עד היום‪.‬‬

‫פגישה באררט‬

‫מדרך־הטבע חיפש פרח־סופרים כמוני דרך להכיר אישית‬
‫אותם השמות‪ ,‬שכבר הכרתי מקריאה בעתון או ספר‪ .‬לש‪.‬‬
‫שלום כתבתי ואף התראינו‪ .‬עם אברהם חלפי נפגשתי‪.‬‬
‫במסדרון של ״דבר״ פגשתי את יהושע טן־פי‪ ,‬שפירסם אז‬
‫את שיריו בתנופה גדולה‪ ,‬וכבר היה ״ותיק״ ומסוגל‬

‫להדריך אותי אל סופרים אחרים‪.‬‬
‫״בוא לאררט״‪ ,‬הציע לי‪ ,‬״לפני הצהרים‪ .‬שם אני יושב‪.‬‬

‫תפגוש שם גם אחרים״‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬בוקר אחד הגעתי לאותו קפה שברחוב בן־יהודה‬
‫מספר ‪ ,9‬שכלל חדר וכן גינה מרוצפת בחוץ‪ ,‬שניתן להבחין‬
‫בשרידיה עד היום‪ .‬טן־פי ערך לי היכרות עם נתן אלתרמן‪,‬‬
‫שהיה אז מתרגם־חדשות ב״הארץ״ ועבודתו כולה בערב‪,‬‬
‫ושהדהים עם ״כוכבים בחוץ״; באותם ימים רק החל‬
‫אלתרמן לצבור את התהילה והעוצמה שהיתה לו כעבור‬
‫שנים מעטות‪ ,‬כשעבר ל״דבר״ והפך את ה״רגעים״‬
‫שב״הארץ״ ל״טור השביעי״‪ ,‬אחד הטורים הנקראים ביותר‬
‫בעתונות אז‪ .‬הכרתי את לאה גולדברג‪ ,‬שכבשה לבבות‬
‫כמשוררת ומבקרת‪ ,‬אך טרם זכתה להכרה ביכולתה הגדולה‬