Page 100 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 100
98מיכאל לקר | מוחמד והיהודים
למוסרים שלא היו מבני המשפחה — 185והוא העביר אותה לוואִקדי ולאחרים.
זו לשון "אחרית הדבר" יוצאת הדופן:
אמר ַמְרוַאן בן אל ַחּ ַכם בשעה שהיה מושל ַמדינה [כלומר בתקופה
ה ֻא ַמיית ,בזמן ח'ליפות ֻמעאוִיה] והיה אצלו אבן יאמין אלנַ ַצ'רי [כלומר
משבט נצ'יר] :איך הייתה הריגת אבן אל ַא ְשַרף? [המושל התעניין באירוע
שהתרחש כארבעים שנה מוקדם יותר ,אולי משום שבאותה שעה נכחו
במועצתו שניים מן המעורבים בו ].אמר אבן יאמין :היא הייתה מעשה
בוגדנות (כאן ַע'ְדרא) .ומוחמד בן ַמ ְס ַלמה יושב והוא זקן בא בימים.
אמר [מוחמד]ַ :מְרוַאן [הפנייה למושל בשמו הפרטי אינה פנייה מכובדת],
האם יואשם אצלך שליח אללה בבוגדנות? חי אללה ,לא הרגנו אותו
אלא לפי מצוות שליח אללה .חי אללה ,לא אשהה אתך תחת קורת גג
אחת אלא במסגד [כלומר בזמן התפילה בציבור ביום שישי] .אשר לך
אבן יאמין ,אני נשבע שלא תתחמק מידי ושאם אתפוס אותך כשבידי
חרב אתיז את ראשך[ .מאז אותו יום] אבן יאמין לא ירד מבני ֻקַריְט'ה
[הוא התגורר באזור שנקרא על שם ֻקַריְט'ה ב"עא ִליה" ,כלומר הוא לא
"ירד העירה"] לפני ששיגר שליח לחפש את מוחמד בן ַמ ְס ַלמה .אם
היה [מוחמד] באחת מאחוזותיו [הרחק מהעיר] ,ירד [אבן יאמין] ,טיפל
בענייניו ואחר כך יצא .אם לא ,לא ירד[ .יום אחד קרתה לו תקלה]:
בשעה שמוחמד בן ַמ ְס ַלמה השתתף ּ ִבלוויה ואבן יאמין [היה גם הוא]
באלּ ַבקיע [ּ ַבקיע אל ַע'ְרַקד ,בית הקברות של ַמדינה] ,ראה מוחמד מיטת
מת (נַ ְעש) של אישה אחת ועליה ענפי דקל רעננים (גַ'ראיִד ַר ְטּבה).
הוא בא והתיר את קשריה [של מיטת המת ,כדי לשלוף ממנה את ענפי
הדקל] .קמו אליו האנשים ואמרו :אבו עבד אלרחמן [שימוש ב"ּ ֻכנְיה"
הוא אופן פנייה מכובד] ,מה אתה עושה? אנו נחסוך לך את הטרחה.
קם [מוחמד] אליו [אל אבן יאמין] והתחיל מכה אותו בענפי הדקל עד
ששבר אותם על פניו וראשו ולא הותיר בו מתום .אחר כך הניח לו
ללכת כשהוא [אבן יאמין] מותש (לא ַטּ ַבא ַח' ּ ִב ִה) .אז אמר :חי אללה,
לו חרב בידי כי עתה הכיתיך בה186.
