Page 101 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 101
התחלת העימות 99
היסטוריון כלכלי אולי יתעניין במה שהכתוב מגלה לנו כשהוא מסיח לפי
תומו :למוחמד בן ַמ ְס ַלמה היו אחוזות .אכן הדעת נותנת שהיה בעל נכסים.
לעומתו ,אנתרופולוג יתעניין כנראה במיטת המת .אבל אנו נתמקד בסיפור
העלילה שמגיע לשיאו הספרותי הבלתי נמנע במפגש בין שני הזקנים.
אבן יאמין מבני נצ'יר ,אף על פי שהיה כנראה מוסלמי ושמאז ההתנקשות
בּ ַכ ְעּב בן אל ַא ְשַרף חלפו עשרות שנים ,החזיק בדעה נחרצת בנוגע למה
שאירע :זה היה מעשה בוגדנות .מוזר למדי למצוא ב"ספר הקרבות" של
ואִקדי התבטאות כל כך קיצונית וכל כך בלתי תקינה מבחינה פוליטית,
אבל הרי מדובר במסורת משפחתית שאינה מקפידה על תקינות .כך ,בנימה
מבודחת ,רצו צאצאי מוחמד בן ַמ ְס ַלמה לשמר את זכר האפיזודה הזאת
בחייו של אביהם .היה חשוב להם להדגיש ,ולו גם במחיר ההתבטאות
המביכה של אבן יאמין ,שמוחמד בן ַמ ְס ַלמה השתתף בפעולה .ייתכן שיש
כאן גם ביקורת נגד המושל ממשפחת ֻא ַמּיה (שהיה לימים ל ַח'ליף) על
שהתיר לדברי בלע שכאלה להישמע מבלי ל ַכהות בדובר.
אכן האשמת מוחמד בבוגדנות — בהקשר הזה פירושה התנקשות מן
המארב ללא התגרות מוקדמת מצד ּ ַכ ְעּב ותוך הפרת הסכם בין הנביא מוחמד
לבין נצ'יר — חותרת תחת המאמץ העיקש שעושה המסורת המוסלמית
להצדיק את ההתנקשות בּ ַכ ְעּב .המסורת המשפחתית אינה מתמודדת עם
האשמת הבוגדנות .לאמתו של דבר היא אינה דואגת לתדמית הנביא מוחמד
אלא רק לתדמית מוחמד בן ַמ ְס ַלמה .כפי שנראה להלן ,נצ'יר אמרו לנביא
מוחמד למחרת הרצח דברים דומים ,וגם דבריהם נשמרו משום מה במקורות.
מתשובת מוחמד לנצ'יר אנו למדים ששירת הלעג של ּ ַכ ְעּב הביאה עליו את
סופו ממש כמו במקרים של המשוררת ַע ְצמאא והמשורר אבו ַע ַפּך .מוחמד
היה אכן רגיש לשירה סטירית שחוברה נגדו ,אבל יש להניח שמעמדו של
ּ ַכ ְעּב בן אל ַא ְשַרף בשבטו וההשפעה המורלית הקשה של ההתנקשות מילאו
תפקיד חשוב יותר בשיקוליו:
[בעקבות ההתנקשות בּ ַכ ְעּב] נחרדו היהודים ועובדי האלילים
["המ ַשּ ְתפים"] שהיו עמם .הם באו אל הנביא בבוקר ואמרו :האיש
