Page 106 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 106
104מיכאל לקר | מוחמד והיהודים
[בשוגג] בחרבו באלחאִרת' בן ַאוְס בשעה ש ִהכו את ּ ַכ ְעּב ופצע אותו
ברגלו .כשסיימו כרתו את ראשו [של ּ ַכ ְעּב] ונשאו אותו עמם .אז
יצאו במהירות כשהם חוששים ממארבים של היהודים עד שהלכו
דרך בני ֻא ַמּיה בן זַיְד [מ ַאוְס אללה] ואז דרך ֻקַריְט'ה ואש האבוקות
על הבתים המבוצרים [של היהודים] היתמרה אל על .אחר כך הלכו
דרך ּ ֻבעאת' ,עד שכאשר היו ב ַח ּרַת אל ֻעַריְץ' היה לאלחאִרת' שטף
דם והוא עיכב אותם .הוא קרא להם :דרשו בשמי בשלומו של שליח
אללה! הם פנו אליו ונשאו אותו עד שבאו לנביא .כאשר הגיעו לּ ַבקיע
אל ַע'ְרַקד השמיעו את הקריאה "אללה ַאּ ְכּ ַבר" .באותו הלילה עמד
שליח אללה בתפילה .כאשר שמע שליח אללה את קריאת "אללה
ַא ְּכּ ַבר" שלהם באלּ ַבקיע השמיע גם הוא את הקריאה וידע שכבר
הרגוהו .אז הגיעו בריצה עד שמצאו את שליח אללה עומד בשער
המסגד .הוא אמר :אללה יצליחכם .אמרו :ויצליחך ,שליח אללה.
הם השליכו את ראשו [של ּ ַכ ְעּב] לפניו והוא אמר על הריגתו :השבח
לאללה .אחר כך הביאו את חברם אלחאִרת' ו[מוחמד] ירק על פצעו
והפצע לא הכאיב לו עוד.
הציטוט הנרחב הזה מ"ספר הקרבות" של ואִקדי מכיל פרטי פרטים על
ההונאה ועל ההתנקשות ,שהם בבחינת "תעודת יושר" של המתנקשים.
הללו היו יהודים לשעבר או בעלי קשרים קרובים עם היהודים ,וההתנקשות
שימשה עבורם מעין טקס טיהור ו ַמעבר אל האסלאם .הסגולות הספרותיות
של הסיפור גלויות לעין גם "במסורת המקובצת" ,משום שאלה שיצרו את
הסיפורים הנפרדים שמהם היא מורכבת ידעו כיצד ליצור סיפור מותח גם
כשסופו היה ידוע מראש .המתנקשים נזכרו בשמם כדי שכל אחד מהם
יזכה ביוקרה המגיעה לו גם כשהסיפור סופר בעל פה וגם כשהועלה מאוחר
יותר על הכתב.
פרט למסגרת המוסכמת של ההתנקשות עצמה לא הייתה הסכמה על
זהות המשתתפים ותפקידיהם .כדאי לבחון מעט את הבדלי הגרסות כדי
ללמוד באמצעותם על אופן התהוותה של הביוגרפיה של הנביא מוחמד
