Page 111 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 111
התחלת העימות 109
[ל ִס ְלּכאן] :מי אתה? אמר :אחיך .אמר :הרכן את ראשך למעני [כלומר
כדי שאזהה אותך — מכאן שּ ַכ ְעּב לא פתח את השער לרווחה אלא
רק אשנב בתוכו] .הוא [ ִס ְלּכאן] הרכין את ראשו למענו והכיר אותו.
הוא ירד אליו ו ִס ְלּכאן הוליך אותו לעבר האנשים .אמר לו ִס ְלּכאן:
אנו רעבים ושרויים במצוקה עם חברנו [כלומר הנביא מוחמד .זאת
ההונאה שהנביא התיר ל ִס ְלּכאן] .באתי אליך כדי לדבר אתך וכדי
להפקיד אצלך את השריון שלי כעירבון תמורת שעורה .אמר לו
ּ ַכ ְעּב :אמרתי לך שזה יקרה לכם .אבל יש אצלי שעורה ולא באתם
אלינו .אולי נעשה [זאת ,ניתן לכם שעורה תמורת עירבון] .הכניס
ִס ְלּכאן את ידו בשערו (מילולית :בראשו) של ּ ַכ ְעּב ואז הריח אותו
ואמר :כמה טוב הבושם ( ַעּ ִביר) הזה שלכם 197.הוא עשה בו זאת פעם
או פעמיים עד ש[ּ ַכ ְעּב] חש עצמו בטוח מפניו .אז לפת ִס ְלּכאן את
ראשו לפיתה איתנה שהפרידה [כביכול] את ראשו מגופו 198.אויב
אללה נאק ( ַח'אַר) נאקה רמה ואשתו זעקה [כמקוננת] "אוי לי ,בעלי"
(וַאצא ִחּ ַבאה)ִ .ס ְלּכאן חיבק אותו ואמרִ :הְרגו את אויב אללה .במשך
זמן מה התאמצו להגיע אליו בחרבותיהם (יַ ַת ַח' ַּלצון ּ ִב ַא ְסיא ִפ ִהם)
עד שאחד מהם תקע את חרבו בבטנו ומעיו נשפכו[ .לבסוף] הגיעו
אליו (וַ ַח' ַלצוא ִא ַליְ ִה) והכוהו בחרבותיהם .בעודם מנסים להגיע אליו
(יַ ַת ַח'ּ ַלצון ִא ַליְ ִה) ו ִס ְלּכאן מחבק אותו ,הם פגעו מבלי משים ב ַעּבאד
בן ּ ִב ְשר בפניו או ברגלו .אז יצאו בריצה וכאשר היו בשפת הוואדי
של ּ ֻבעאת' (גֻ'ְרף ּ ֻבעאת') 199הבחינו בהיעדרו של חברם .הוא שתת
דם .הם שבו לאחור ,מצאו אותו מאחורי שפת הוואדי ונשאו אותו
עד שהביאו אותו למשפחותיהם באותו לילה .אללה הרג את אבן
אל ַא ְשַרף בעבור איבתו לאללה ולשליחו ,שירי הסטירה שחיבר עליו
וגיוס ֻקַריְש נגדו באופן גלוי200.
אפשר להניח שמקור הגרסה הזאת במשפחתו של אבו נאיִלה .אין בה
זכר לסעד בן ֻמעאד' ,גם לא בתור יועץ צבאי.
הדיון הזה במבוך הגרסות רחוק מלהיות ממצה .חלקים בביוגרפיה של
