Page 110 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 110

‫‪ 108‬מיכאל לקר | מוחמד והיהודים‬

‫רוצה לעשות דבר מזה עד שאדבר פנים אל פנים עם שליח אללה‪.‬‬
‫הוא הזכיר זאת לנביא ואמר [לו הנביא]‪ :‬לך עם חבריך‪ .‬אמר‪ :‬ויצאנו‬

                                              ‫אליו בלילה [‪195]...‬‬

‫והנה לסיום גרסה נוספת — אף היא מקורּה בזֻ ְהרי — שמדגישה דווקא‬
                                     ‫את תפקידו של אבו נאיִלה בכוח‪:‬‬

‫אמר אבן ִשהאּב [כלומר זֻ ְהרי] ב ַחדית' שלו‪ :‬נמסר לנו ששליח אללה‬
‫אמר‪ :‬הוי אללה‪ ,‬פטור אותי מעונשו של אבן אל ַא ְשַרף בכל דרך‬
‫שתבחר‪ .‬אמר מוחמד בן ַמ ְס ַלמה‪ :‬שליח אללה‪ ,‬אני אהרוג אותו‪ .‬אמר‬
‫הנביא‪ :‬כן‪ .‬קם מוחמד [בן ַמ ְס ַלמה] לשוב למשפחתו ופגש ב ִס ְלּכאן‬
‫בן ַסלאמה [הוא אבו נאיִלה] בבית הקברות כשהוא בדרכו חזרה אל‬
‫שליח אללה‪ .‬אמר לו מוחמד [בן ַמ ְס ַלמה]‪ :‬הנביא ציווה עליי להרוג את‬
‫ּ ַכ ְעּב בן אל ַא ְשַרף‪ .‬אתה היית ֵרעו לשתייה (נַדים) בג'א ִה ִלּיה [תקופת‬
‫הבערות שקדמה לאסלאם] והוא לא יבטח באיש מלבדך‪ .‬הוצא לי‬
‫אותו [מביתו] כדי שאהרוג אותו‪ .‬אמר ִס ְלּכאן‪ :‬אם יצווה עליי שליח‬
‫אללה‪ ,‬אעשה‪ .‬חזר מוחמד אל שליח אללה [יחד עם ִס ְלּכאן]‪ .‬אמר‬
‫ִס ְלּכאן‪ :‬שליח אללה‪ ,‬ציווית להרוג את ּ ַכ ְעּב בן אל ַא ְשַרף? אמר‪ :‬כן‪.‬‬
‫אמר‪ :‬שליח אללה‪ ,‬האם אתה נותן לי רשות בקשר למה שאמרתי‬
‫לאבן אל ַא ְשַרף [היינו מצפים כאן לזמן עתיד‪ ,‬כלומר בקשר למה‬
‫שהוא עתיד לומר לּ ַכ ְעּב כדי לרכוש את אמונו]? אמר‪ :‬הרשות נתונה‬
‫לך בעניין מה שאמרת‪ .‬יצאו ִס ְלּכאן‪ ,‬מוחמד בן ַמ ְס ַלמה‪ַ ,‬עּבאד בן‬
‫ּ ִב ְשר בן וְַקש‪ ,‬אלחאִרת' בן ַאוְס בן ֻמעאד' ואבו ַעּ ְבס בן גַ'ּ ְבר עד‬
‫שבאו אליו בליל ירח והסתתרו בצל גזעי עצי התמר‪ .‬יצא ִס ְלּכאן‬
‫וצעק אל ּ ַכ ְעּב‪ .‬אמר ּ ַכ ְעּב‪ :‬מי זה? אמר ִס ְלּכאן‪ :‬אבו ַליְלא‪ ,‬זה אבו‬
‫נאיִלה‪ .‬ה"ּ ֻכנְיה" של ּ ַכ ְעּב הייתה אבו ַליְלא‪ .‬אמרה אשתו‪ :‬אבו ַליְלא‪,‬‬
‫אל תרד משום שהוא יהרוג אותך‪ .‬אמר‪ :‬הוא בוודאי הביא לי בשורה‬
‫טובה (מא ּכאן יַ ְאתיני ִאּלא ּ ִב ַח'יְר)‪[ .‬חוץ מזה] אם איש חיל נקרא‬
‫אל הקרב הוא נענה‪ .‬יצא ּ ַכ ְעּב‪ .‬כאשר פתח את שער הדיר‪ 196‬אמר‬
   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115