Page 105 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 105
התחלת העימות 103
אל ַע'ְרַקד] ואחר כך שילח אותם לדרכם באומרו :ברכת אללה ועזרתו
תלווה אתכם .ויש אומרים :שילח אותם לאחר שהתפללו תפילת
ערבית בליל ירח שאורו כאור היום ,ליל י"ד בחודש ַרּ ִביע אל ַאּוַל,
עשרים וחמישה חודשים אחרי ה ִהגְ'רה .הלכו עד שבאו אל אבן
אל ַא ְשַרף .כאשר הגיעו אל מבצרו אבו נאיִלה קרא לו .אבן אל ַא ְשַרף,
שנשא אישה זמן קצר לפני כן ,זינק ממקומו .אשתו אחזה בכנף בגדו
ואמרה :לאן אתה הולך? אתה לוחם ,איש כמוך אינו יורד בשעה
כזאת .אמר :קבעתי פגישה .זה רק אחי אבו נאיִלה .חי אללה ,אילו
מצא אותי ישן לא היה מעיר אותי .אחר כך הכה בידו בבגד כשהוא
אומר :אם איש חיל נקרא אל הקרב הוא נענה .אז ירד אליהם ובירך
אותם לשלום .אחר כך ישבו ודיברו שעה קלה עד שהסכין עמם.
אז אמרו לו :אבן אל ַא ְשַרף ,האם תרצה שנטייל אל ַשְרג' אל ַעג'ּוז191
ונשוחח שם שאר הלילה? יצאו כשהם מתהלכים יחד עד שפנו לעבר
ה ַשְרג' .אבו נאיִלה הכניס את ידו לשערו של ּ ַכ ְעּב ואז אמר :בן
אדם ,כמה הבושם שלך ריחני ,אבן אל ַא ְשַרףַ ּ .כ ְעּב נהג למשוח את
שערו בפירורי מושק מעורבבים במים וענבר כדי שיידבקו לצדעיו.
שערו היה מסולסל והוא היה יפה תואר .אחר כך הלך [אבו נאיִלה
עם ּ ַכ ְעּב] שעה קלה ושב לעשות כך עד ש[ּ ַכ ְעּב] לא חשש עוד ממנו.
אז שילב ידיו בשערו ,תפס בציצית ראשו ואמר לחבריו :הרגו את
אויב אללה! הם הכו אותו בחרבותיהם אבל החרבות נתקלו זו בזו
מעליו ולא הועילו ואחת מהן דחפה את רעותה .הוא [ּ ַכ ְעּב] דבק באבי
נאיִלה [כדי שיצילו] .אמר מוחמד בן ַמ ְס ַלמה [בעל התפקיד הראשי
בסיפור זה] :נזכרתי בפגיון ( ִמ ְע'וַל) שהיה אתי בחרבי ושלפתי אותו
[ותקעתי אותו] בטבורו .אז נשענתי עליו וחתכתי אותו עד שהגיע
למפשעתו .אויב אללה זעק זעקה ולא נותר בית מבוצר ( ֻא ֻטם) מן
הבתים המבוצרים של היהודים שלא הודלקה עליו אש .אמר אבן
ֻסנַיְנה [ראו עליו להלן] ,שהיה יהודי מיהודי בני חאִרת'ה וביניהם
[בין מקום ההתנקשות למקום מגוריו של אבן ֻסנַיְנה] שלושה מילין:
אני מריח דם שפוך ביַ ְת'ִרּב .אחד האנשים [כלומר המתנקשים] פגע
