Page 115 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 115

‫התחלת העימות ‪113‬‬

‫רחב ידיים וחופשי מדמי שכירות‪ .‬ייתכן בהחלט שהידיעה השתמרה דווקא‬
‫בזכות החלק השני שלה‪ ,‬שיש בו גם דבר הלכה וגם התרסה וביקורת‬
‫נגד שניים מן הח'ליפים ה ֻא ַמיים‪ֻ ,‬מעאוִיה ו ִה ַשאם‪ .‬הראשון קבע תקדים‬
‫כשהקים בשוק של ַמדינה שני מבנים וגבה בהם דמי שכירות‪ .‬השני הקים‬
‫מבנה — ללא ספק גדול ממדים — שבו כלל את השוק‪ ,‬וגם הוא גבה בו‬
‫דמי שכירות‪ .‬כשהגיעה ל ַמדינה הידיעה על מות הח'ליף ִהשאם‪ ,‬הבניין‬
‫נהרס מיד‪ 213.‬מכל מקום אנו נזקקים כאן רק לחלק הראשון של הידיעה‪.‬‬
‫סתם הכתוב ולא פירש למה בעצם הלך מוחמד למקום אחר‪ ,‬שבו קבע‬
‫את השוק‪ .‬ייתכן שהמקור המצוטט על ידי אבן ַשּבה ( ַעטאא בן יַסאר) לא‬
‫רצה להציג את מוחמד כמי שעדיין היה באותו זמן חלש מכדי לכפות את‬

                                             ‫רצונו‪( .‬על כך ראו להלן‪).‬‬
‫בידיעה אחרת נזכר "שוק הנַּ ַב ִטים" (בערבית סוק אלנַּ ַבט‪ ,‬או בגרסה‬
‫אחרת‪ ,‬נפוצה יותר‪ :‬סוק אלנַּביט)‪ .‬לפי הנסיבות הזהות מדובר באותו מקום‬
‫שבו ביקש מוחמד לתחום לעצמו שוק משלו ושנקרא לעיל השוק של בני‬

               ‫ַקיְנֻקאע‪ .‬המקור הוא אבו ֻא ַסיְד מענף סא ִעדה של ח'זרג'‪:‬‬

‫שליח אללה הלך אל "שוק הנַּ ַב ִטים"‪ ,‬הביט אליו ואמר‪ :‬זה אינו‬
‫שוק עבורכם‪ .‬אחר כך חזר אל השוק הזה [כלומר אל המקום שעליו‬
‫הכריז ּ ַכשוק של ַמדינה]‪ ,‬הלך סביבו ואמר‪ :‬זה השוק שלכם‪ .‬אסור‬

                   ‫להקטין אותו ואסור להטיל בו דמי שכירות‪214.‬‬

‫ייתכן שהשימוש בשם "שוק הנַּ ַבטים" הוא אנכרוניסטי ושהמקום נקרא‬
‫כך לאחר תקופת הנביא‪ .‬אין מדובר כמובן בנבטים המפורסמים‪ ,‬משום‬
‫שהמילה הערבית "נַּ ַב ִטּי" מציינת עובד אדמה בלי קשר לדתו‪ 215.‬מסופר‬
‫על אדם מענף זֻ ְהרה של ֻקַריְש שנשא לאישה "יהודייה נבטית"‪ֻ 216.‬ח ְמראן‬
‫בן ַאּבאן‪ ,‬שנלקח בשבי בבית כנסת במערב עראק והיה אפוא יהודי‪ ,‬כונה‬
‫"עובד אדמה פרסי" ( ִע ְלג' נַּ ַבטּי)‪ 217.‬מאחר ש"שוק הנַּ ַבטים" מתחלף בשוק‬
‫של בני ַקיְנֻקאע מן הידיעה הקודמת‪ ,‬מדובר לכאורה באותו מקום ממש‬
‫שנקרא בשני שמות שונים‪ .‬ב"שוק הנַּ ַבטים" של ַמדינה ראה סבו–זקנו של‬
   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119   120