Page 13 - etmol26

‫לעשות שימוש נרחב בעירום‪ .‬אנו פוגשים נשים אלו החל‬ ‫ליליין בסטודיו שלו‬
‫מכתב־העת ׳די יוגנד׳ )נעורים(‪ ,‬דרך ׳יהודה׳ ועד לספרי‬
‫התנ״ך‪ .‬׳די יוגנד׳ נתן את שמו לסגנון ה׳יוגנדסטיל׳‪ ,‬סגנון‬ ‫שהותו בארץ‪ .‬ואכן אנו פוגשים בציוריו בני עם של רועים‬
‫השולט בחלק גדול מעבודתו האמנותית של ליליין‪ ,‬ומקביל‬ ‫ולוחמים‪ ,‬טיפוסים שכדוגמה להם שימשו דמויות של יהודי‬
‫בוכרה ותימן‪ ,‬שאותם צייר ליליין בירושלים ובמקומות אחרים‬
‫לסגנון האירופי המודרני של אותם ימים‪ ,‬ה׳ארט נובו׳‪.‬‬ ‫באהבה וברגש‪ .‬למרות שלהוצאת התנ״ך נבחר תרגום נוצרי‬
‫חופשי למדי‪ ,‬הרי האיורים של האמן היהודי ליליין הופכים‬
‫ארבעה ביקורים בארץ‬ ‫את ספרי המקרא למה שהם בעצם — מורשתו הנצחית של‬

‫בשנת ‪ 1910‬שוב ביקר ליליין בארץ־ישראל‪ ,‬במשך ארבעה‬ ‫העם היהודי‪ ,‬ורק אחר־כך נחלת העולם הנאור כולו‪.‬‬
‫חודשים‪ ,‬כדי להציג את הארץ בפני רעייתו הצעירה‪ .‬סמוך‬ ‫מלבד ספרי התנ״ך אייר ליליין ספרים אחרים‪ .‬אחד הידו­‬
‫למלחמת העולם הראשונה נסע ארצה בשלישית‪ .‬עם פרוץ‬ ‫עים באלה הוא ״שירי הגיטו״ למוריס רוזנפלד‪ .‬ליליין עשה‬
‫המלחמה הלך ליליין ברגל מירושלים לחלב שבסוריה ומשם‬ ‫חיל בתחום נוסף — באמנות תו־הספר )׳אקס־ליבריס׳ בלע״ז(‪.‬‬
‫המשיך לקושטא‪ .‬כנתין אוסטרי הוא התגייס לצבא האוסטרי‬ ‫מפורסמים עד היום תווי־הספר של ליליין‪ ,‬המשמשים כסמלו‬
‫ונספח ללשכת העתונות הצבאית בדרגת קצין‪ .‬הוטלה עליו‬ ‫של בעל האוסף בתוך כל ספר‪ ,‬והם גם מעשה אמנות בזעיר‬
‫שליחות כפולה‪ .‬רשמית נשלח לסקר‪ ,‬בתור צלם מלחמה‪ ,‬את‬ ‫אנפין‪ .‬ליליין נחשב ״אבי תו־הספר היהודי״‪ ,‬לא מפני שהיה‬
‫כל החזיתות‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא מילא שליחות סודית‪ :‬לאסוף‬ ‫האמן היהודי הראשון שעיצב תווי־ספר‪ ,‬אלא משום שחידש‬
‫רשמים על מצבם של הארמנים הנכחדים על ידי התורכים‪.‬‬
‫בתפקיד כפול זה הגיע ליליין בפעם הרביעית לארץ־ישראל‪.‬‬ ‫את הנוסח העברי למלים אקס־ליבריס — מ ס פ ר י ‪.‬‬
‫הוא נסער עמוקות ממה שראו עיניו‪ :‬המוני הארמנים‬ ‫בין השנים ‪ 1907—1897‬הכין ליליין שלושים ותשעה תווי־‬
‫המגורשים והמוכים; וכאשר חזר לאוסטריה באפריל ‪1918‬‬ ‫ספר המבוססים על ציורי דיו בשחור־לבן‪ .‬לא מעטים מחבריו‬
‫דיווח על כך לשלטונות הצבא‪ .‬אלא שאלה התרשמו פחות‬ ‫הציונים זכו לתו־ ספר מעשה ידיו‪ ,‬ביניהם מרטין בובר‪ ,‬ברט־‬
‫ממנו ותצלומיו הרבים נגנזו בארכיון משרד המלחמה‪ .‬בשנת‬ ‫הולד פייבל‪ ,‬פרנץ אופנהיימר‪ ,‬בוריס שץ‪ ,‬דויד טריטש ואוטו‬
‫‪ 1924‬לקה‪ ,‬במקום הנופש באדנויילר שבגרמניה‪ ,‬בהתקף לב‪. ,‬‬ ‫נרבורג‪ .‬ליליין השתדל להדגיש על כל אקס־ליבריס את אופיו‬
‫של בעליו‪ ,‬את נטיותיו או מקצועו‪ .‬כך למשל מוצאים אנו‬
‫וביולי ‪ 1925‬נפטר בגיל חמישים ואחת‪.‬‬ ‫על גבי תו־הספר של דויד טריטש‪ ,‬שהיה כלכלן וסופר שלחם‬
‫למען ׳ארץ־ישראל גדולה'‪ ,‬את מפת המזרח־התיכון כולו‬
‫הוא השאיר אחריו שפע של איורים לספרים‪ ,‬דפים גראפיים‪,‬‬ ‫מעוטרת על־ידי הפסוק העברי ״כל מקום אשר תדרך כף‬
‫נופים ברישום ובתחריט‪ ,‬ובהם כמאתיים תחריטים מנופה של‬ ‫רגלכם בו לכם נתתיו״‪ .‬על תו־הספר של מקסים גורקי מופיע‬
‫מלאך‪ ,‬בעל תווי הפנים של הסופר הרוסי‪ ,‬השובר את פרגול‬
‫ארץ ישראל‪ .‬ילדיו ונכדיו חיים כיום במדינת ישראל‪.‬‬ ‫האנטישמיות ומגרש את העורבים השחורים של תקופתו‪ ,‬על‬
‫רקע של כנסיות רוסיות ובתוספת המלים ׳מספרי מקסים‬
‫מאמרים למאות‪ ,‬לרבות בעברית‪ ,‬וכמה ספרים נכתבו על‬
‫חייו ופועלו האמנותי של אפרים משה ליליין‪ .‬לפני חמש שנים‪,‬‬ ‫גורקי׳ באותיות לטיניות וקיריליות‪.‬‬
‫כאשר מלאו מאה שנה להולדתו‪ ,‬כיבדה מדינת ישראל את‬ ‫דמויות נשים יפות‪ ,‬לעתים בעירום חלקי או מלא‪ ,‬מאכלסות‬
‫את תווי־הספר של ליליין — הוא האמן היהודי הראשון שהעז‬
‫זכרו בהוצאה של סידרת בולים יפים מציוריו‪.‬‬

‫‪13‬‬