Page 145 - josephus_volume_two
P. 145

‫רחש ןב ריאמ‬

‫הפילוג של הקנאים בספר הרביעי‪ ,‬מיוחסים לאלעזר בספר החמישי‪[' :‬הוא] לא היה מוכן לסור למרותו‬
‫של עריץ אשר זה מקרוב בא‪ ,‬ובשל תשוקתו [לשלוט] בכול ושאיפתו [לכונן] שלטון יחיד' (שם ‪ .)5‬הפילוג‬
‫הראשון חל אפוא במהלך חורף ואביב שנת ‪    .68‬כאשר שמעון בר גיורא נכנס לירושלים שנה אחר־כך‪,‬‬
‫הוא ואנשיו היו סיעה שלישית בעיר שכבר הייתה מפולגת בין שתי סיעות ושני צבאות עויינים זה את זה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ירושלים הייתה מחולקת בין שלוש סיעות לוחמות כבר באדר שנת ‪ .69‬בהתאם למסקנה זו‬
‫ניתן לקיים את דברי טקיטוס ששרפת האוצרות התרחשה בזמן שבעיר שהה שמעון בר גיורא‪ ,‬ובייחוד‬
‫את דיווחו של יוספוס ששרפת התבואה הייתה חלק מהעימות בין יוחנן לשמעון‪ .‬חשוב להדגיש‪ ,‬שבשונה‬
‫מהרושם המתקבל מיוספוס‪ ,‬שלפיו שרפת מחסני התבואה התרחשה ערב המצור של טיטוס‪ ,‬נראה יותר‬
‫שיש לקבוע את השרפה לאביב שנת ‪ ,69‬היינו כשנה לפני בואו‪ .‬בהתאם לכך אפשר לקבל את דברי חז"ל‬
‫שהשרפה אכן התרחשה בזמן שהותו של אספסיינוס בארץ‪ ,‬והקיסרות עדיין הייתה בגדר משאלת לב‪.‬‬

                                                                    ‫מי שרף את האוצרות‬

‫על פי יוספוס‪ ,‬יוחנן ואנשיו פשטו על האזור שהיה בשליטת שמעון ושלחו 'אש בבתים שנאגרו בהם‬
‫תבואה וצרכי מחיה אחרים' (מלח' ה ‪ ,)24‬ומנגד לאחר נסיגת יוחנן 'בא שמעון ועשה כדבר הזה אף הוא'‬
‫(שם)‪ .‬טקיטוס אינו מציין בידי מי נשרף המזון והרושם הוא שזו הייתה אחת התוצאות של העימות בין‬
‫שלוש הסיעות‪ .‬בספרות חז"ל עולות כמה אפשרויות‪ .‬על פי אדר"נ נו"א 'בקשו הקנאים לשרוף כל הטוב‬
‫ההוא באש'‪ ,‬ומי שהתנגד להם היה כלבא שבוע‪ .‬על פי אדר"נ נו"ב 'עמדו הסיקרון וסרפו את כל האוצרות‬
‫שהיו בירושלם'‪ .‬באיכ"ר בן אבטיח‪ ,‬שהיה ממונה על האוצרות‪ ,‬הוא זה ששרף אותם‪ .‬אין במדרש פרטים‬
‫על האנשים שעליהם פיקד בן אבטיח‪ .‬הן באדר"נ נו"ב והן באיכ"ר לא נאמר האם היה גורם כלשהו‬
‫שהתנגד לשרפה‪ .‬על פי הבבלי האוצרות נשרפו בתום עימות בין רבנן לבריונים בשאלה האם להיכנע‬

        ‫לרומאים או לצאת למלחמה‪ .‬בהמשך מסופר על אבא סיקרא‪ ,‬שהיה ראש הבריונים בירושלים‪.‬‬
‫אדר"נ נו"א הוא הקרוב ביותר ליוספוס בייחסו את השרפה לקנאים‪ ,‬בדומה ליוספוס הקובע שיוחנן‪,‬‬
‫שהנהיג את אחד משני הפלגים של הקנאים‪ ,‬הוא שהחל בשרפת אוצרות המזון‪    .‬אדר"נ נו"ב מייחס‬
‫את השרפה לסיקריים‪ ,‬וזיכרון עמום לכך נמצא גם בגרסת הבבלי שתידון להלן‪ .‬נראה שאת איכ"ר יש‬

‫רפפורט‪ ,‬יוחנן‪ ,‬עמ' ‪ ,119-117‬אמנם דחה את הטענה לפילוג מוקדם בסיעת הקנאים‪ ,‬אבל מכך שהוא מקבל את הפילוג‬             ‫‪	17‬‬
‫השני עולה שהוא מסכים שהאיחוד בין הקנאים‪ ,‬שהרימו את נס המרד אך לא זכו להכרה ראויה‪ ,‬לבין יוחנן ואנשי הגליל‬         ‫‪1	 8‬‬

       ‫לא היה מלא‪ .‬לעומתו‪ ,‬פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ ,102‬והערה ‪ ,2‬מקבל את עובדת הפילוג הראשון בלא עוררין‪.‬‬
‫אמנם לעיל (הערה ‪ )16‬טענתי‪ ,‬בעקבות שטרן ופרייס‪ ,‬שהאיחוד בין כוחות יוחנן והקנאים לא היה מעולם איחוד מלא‬
‫ומושלם‪ ,‬אבל יחסי הקרבה ביניהם ודאי יכלו לתרום לזיהוי בין שני הכוחות‪ ,‬ובייחוד נוכח העובדה שתקופה מסוימת‬
‫אכן היה יוחנן המנהיג בפועל של הסיעה (שטרן‪ ,‬מחקרים‪ ,‬עמ' ‪ ;305‬ורפפורט‪ ,‬יוחנן‪ ,‬עמ' ‪ 107-103‬מחדד תמונה זו‪ ,‬אם‬
‫כי אין הכרח כאמור לקבל את מסקנתו הסופית)‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬לעניין המונח קנאים בספרות התלמודית‪ ,‬סביר שטווח‬
‫השימוש בו יורחב הרבה מעבר לקבוצת הקנאים‪ ,‬והוא ישמש כינוי כולל למורדים בירושלים‪ .‬הדבר אינו מפתיע כלל‪ ,‬שהרי‬
‫גם אצל יוספוס עצמו המונח קנאים משמש בכמה מקרים כינוי לכלל המורדים (פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ .)116‬אמנם‬
‫מורטון סמית'‪ ,‬קנאים‪ ,‬טען שלכינוי קנאים אצל יוספוס יש מובן מוגדר‪ ,‬והוא לעולם מכוון רק לקבוצה פוליטית קטנה‬
‫שנוצרה במהלך שנת ‪ ,67‬אבל מנגד ראו את דברי התשובה החריפים של הנגל‪ ,‬קנאים‪ ,‬עמ' ‪ ,404-380‬הסבור שהקנאות‬

                                      ‫כאידאולוגיה והקנאים כקבוצה כבר התקיימו לפני המרד‪ ,‬וראו להלן‪ ,‬הערות ‪.22–20‬‬

                                                                                                                             ‫‪684‬‬
   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150