Page 148 - josephus_volume_two
P. 148
האובתה תורצוא תפרש
הוכנסו לעיר .מכאן ואילך העימותים היו בין סיעות שתמכו במרד .אכן בשלב מאוחר למדי ,לאחר
כיבוש החומה השנייה בידי הרומאים (י"ב באייר ,)70הפנו המורדים את מלאי המזון בעיר ללוחמים וראו
בחיוב את מותם של מי שלא היו מוכנים להילחם (מלח' ה ,)345-344אבל לא היה כאן צעד אקטיבי
של השמדת מזון ,ולא נראה לי לקשור זאת לנימוק של ריב"ז באיכ"ר או למערך השיקולים המשתמע
מהבבלי .
לסיכום ,יוספוס ,טקיטוס ומקורות חז"ל שימרו את זכרו של אחד האירועים הפרדוקסליים והטרגיים
ביותר של המרד הגדול .לא נראה שיש מקום לתלות את אחד המקורות באחר ,ומסתבר ,כמו בסיפורים
אחרים מתקופת החורבן ,שהדמיון בין דברי חכמים ליוספוס נובע ממסורות עצמאיות של עדי הראייה
הרבים ובהם יוספוס על ימיה האחרונים של ירושלים .עם זאת ,השוואת המקורות מסייעת בידינו להציע
שחזור מדויק יותר של האירועים ,ובמקרה זה דווקא מקורות חז"ל ,המייחסים את מעשה השרפה
לימים שלפני התקסרותו של אספסיינוס ,מאפשרים לנו לחתור תחת הרטוריקה של יוספוס ,שטשטשה
את סדר הזמנים וסמכה את מעשה השרפה למצור טיטוס .קריאה זהירה של דברי יוספוס מלמדת
שהפיצול במחנה הקנאים אירע לפני כניסתו של שמעון בר גיורא ,ומכאן עולה שהמאבק התלת־סיעתי,
ועמו שרפת האוצרות ,אירעו כבר באביב שנת ,69בזמן שאספסיינוס שהה בארץ וכס הקיסר עוד היה
רחוק ממנו .לבסוף יש להדגיש שגם הפעם אגב הילוכנו בסוגיה נוכחנו שהבבלי איננו מסתפק בציטוט
המסורות אלא מנסה להציע שחזור היסטורי הכולל סיבות ומניעים .ואולם ניסיון זה ,ככל שהוא מעיד
על כוחו ויכולתו של 'ההיסטוריון הבבלי' ,כך הוא מקשה על ההיסטוריון בן ימינו להשתמש בדברי הבבלי
לצורך שחזור היסטורי .
וראו בערכים :אלעזר בן דיניי ושמעון בן גמליאל .במהלך אותו החורף אכן היו עימותים מזוינים בכל רחבי הארץ 'בין 2 7
מחרחרי המלחמה לבין שוחרי השלום' (מלח' ד ;)131אבל לאחר שהקנאים ויוחנן מגוש חלב תפסו את השלטון לא 28
2 9
הייתה קיימת עוד סיעה מאורגנת של שוחרי שלום.
ראו קיסטר ,ביאורים ,עמ' .509 30
אבל מסקנתו של בער ,ירושלים ,עמ' ,177שונה לחלוטין .על פי שיטתו ,אירוע השרפה לא היה ,וגם אם היה ,יוספוס
פירשו באופן מוטעה ,כאילו מלחמה פנימית גרמה לשרפה .לפיכך לא יכול בער לטעון שכל אחד מהמקורות הוא ביטוי
לשרשרת מסירה עצמאית שראשיתה בעדי הראייה לאירועים .על כן הוא גורס שבעל האגדה באיכ"ר לקח מיוספוס את
שרפת האוצרות וצירף לכך את דבריו (השקריים ,אליבא דבער) על העימות הסיעתי ,וכך יצר את הרושם כאילו האוצרות
נשרפו במכוון במהלך מלחמת האחים.
על נטייתו ההיסטורית של הבבלי ראו במבוא לכרך זה ,עמ' .558–556
687
