Page 157 - josephus_volume_two
P. 157

‫ןליא לט‬

‫התפוצות‪ ,‬הנקרא כאן 'פולמוס של קיטס'‪ ,‬ככל הנראה על שם הנציב לוקיוס קוויטוס‪   ,‬ומרד בר כוכבא‬
                                                                               ‫הנקרא כאן 'פולמוס אחרון'‪   .‬‬

‫תשובה לשאלה‪ ,‬לאיזה משלושת הפולמוסים הללו מתייחסים דברי ר' יהודה נוכל לקבל מתשובת‬
‫החכמים‪' :‬אמרו לו‪ :‬והלא כל מימי בראשית כוזבו בשעת פולמוס‪ .‬שילוח היתה נמלה מהלכת בו'‪.‬‬
‫התיאור הציורי הזה מצביע על בצורת ויובש קטסטרופליים שאפשרו אף לנמלה להלך ללא חשש בתוך‬
‫תוואי הזרימה של מעיין השילוח‪ .‬מדובר אפוא ב'פולמוס' שהיו לו השלכות על מי שהשתמשו דרך קבע‬
‫במימי השילוח אשר בירושלים‪ ,‬והתייבשותו גרמה להם לצימאון‪ .‬מכיוון שרק ל'פולמוס של אספסיינוס'‬
‫הייתה נגיעה לירושלים‪ ,‬אפשר להסיק שבמלחמת החורבן עסקינן‪ .‬והנה דברים דומים מצאנו אצל‬

                                                                                                        ‫יוספוס‪.‬‬

                                                                 ‫היחס בין יוספוס לחז"ל‬

‫הדמיון בין גרסות יוספוס וחז"ל מתמצה בערך זה בפרט קטן בלבד‪ ,‬ולא היינו נזקקים לדיון בו לולא‬
‫טענתו של שעיה כהן (ראו להלן)‪ ,‬שפרט זה הוא ראיה לשימוש של חז"ל בכתבי יוספוס‪ .‬לשאלה מה‬

  ‫משמעותו של התיאור הדומה של בצורת בירושלים בזמן המצור נתנו ההיסטוריונים שלוש תשובות‪:‬‬
‫א‪ 	.‬שעיה כהן ציין‪' :‬בשום מקום במלחמת אין יוספוס אומר שהנצורים סבלו מצמא‪ .‬רעב ‪ -‬כן‪ .‬צמא ‪-‬‬
‫לא‪ .‬קסיוס דיו קובע במפורש שבמהלך המצור על ירושלים סבלו הרומאים ממחסור במים ואילו ליהודים‬
‫לא חסר דבר‪ ,‬וכן מקורות עתיקים רבים עוסקים באספקת המים הנרחבת של ירושלים'‪ .‬מסקנתו של‬
‫כהן היא‪' :‬לכן‪ ,‬יוספוס משקר כדי לחזק את טיעונו התאולוגי‪ ,‬אך טיעון זה מופיע שוב בתוספתא פרה‪...‬‬
‫מקור זה ודאי מסתמך על יוספוס'‪    .‬כלומר‪ ,‬לשיטתו של כהן‪ ,‬מכיוון שהבצורת האמורה בתיאור רטורי‬
‫זה אינה אלא המצאה ספרותית של יוספוס‪ ,‬חז"ל לא יכלו להכיר את המציאות ההיסטורית שאותה הם‬

     ‫מתארים‪ ,‬ולא יכלו לקבל ידיעה כזאת על בצורת בזמן המרד הגדול אלא מכתביו של ההיסטוריון‪.‬‬
‫ב	‪ .‬ענת ישראלי־טרן הסכימה עם כהן שמדובר בהמצאה ספרותית של יוספוס‪ ,‬אך סברה ש'אפשרית‬
‫כאן גם הצעתו של כהן בעצמו‪    ,‬שהתייבשות השילוח‪ ,‬או נחלים אחרים‪ ,‬בשעת מלחמה הם מוטיבים‬
‫ספרותיים ידועים‪ ,‬שגרת לשון ששני המקורות משתמשים בה ללא תלות זה בזה'‪    .‬לפי שיטה זו‪ ,‬באותו‬

         ‫הטופוס הספרותי יכלו להשתמש גם חז"ל וגם יוספוס בלי להניח שהמקור האחד תלוי באחר‪.‬‬
‫ג	‪ .‬בשונה מקודמיו טען יונתן פרייס להיסטוריות של המאורע‪' :‬לדעתי אין זה מן ההכרח להניח‬
‫שיוספוס הוא שהמציא פרט זה‪ :‬אפשר שאכן הורגש בירושלים בחורף של שנת ‪ 69‬לסה"נ מחסור במים‬
‫עד שנתחדשה באביב של שנת ‪( 70‬סמוך להגעת טיטוס אל העיר) זרימתם של מקורות המים הטבעיים‪.‬‬
‫ייתכן אפוא שגם חז"ל וגם יוספוס משקפים אותו זיכרון היסטורי על מחסור במים בעיר בזמן המצור'‪   .‬‬

                           ‫על מרד התפוצות בכלל ראו בן זאב‪ ,‬יהודי הגולה‪ .‬על לוסיוס קוויטוס ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.227–220‬‬                  ‫‪	9‬‬
‫על מקורות אלה והמרידות ראו בן זאב‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .244–234‬וראו גם סדר עולם רבה ל‪ ,‬וגם בערך מלחמת האחים‬                               ‫‪	10‬‬

                                                                                                           ‫החשמונאים‪ ,‬בכרך א‪.‬‬  ‫‪	11‬‬
                                                                              ‫ראו כהן‪ ,‬מסורות היסטוריות מקבילות‪ ,‬עמ' ‪.14‬‬       ‫‪	12‬‬
                                                                     ‫כאן מפנה ישראלי־טרן לכהן‪ ,‬יוספוס בגליל‪ ,‬עמ' ‪.14–13‬‬        ‫‪1	 3‬‬
                                                                    ‫ישראלי־טרן‪ ,‬יוספוס פלאוויוס ותיאורי החורבן‪ ,‬עמ' ‪.148‬‬       ‫‪1	 4‬‬

                                                                                        ‫פרייס‪ ,‬בתוך מלחמת היהודים‪ ,‬עמ' ‪.72‬‬

                                                                                                                                     ‫‪696‬‬
   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162